פתגם זה הוא חלק מסדרת 'פתגמים אכילים' – פתגמים וביטויים בעברית הקשורים לאוכל, לאכילה ולבישול.
לרשימת הפתגמים האכילים.

כאשר טוב לבו של אדם ביין, נפתחות גם חרצובות לשונו והוא מתחיל לפטפט. במצב זה, הוא עלול גם לחשוף סודות ומחשבות שלא היה רוצה לגלות.

נוסף לפירוש המילולי של הביטוי, יש לו גם רובד בגימטריה: הערך המספרי של כל אחת משתי המלים, יין וסוד, הוא 70.

מקורו של הביטוי הוא בתלמוד הבבלי, מסכת סנהדרין ל"ח, א'. שני בניו של החכם רבי חייא, יהודה וחזקיה, התארחו אצל רבי יהודה הנשיא. במהלך הארוחה שתקו ולא אמרו דבר. רבי יהודה ציווה לתת להם יין כדי שיתחילו לדבר. לאחר שהשתכרו החלו להגיד דברים קשים על רבי יהודה הנשיא, שכמובן כעס מאד. אז אמר לו רבי חייא שלא יכעס, כי "יין ניתן בשבעים אותיות וסוד ניתן בשבעים אותיות – נכנס יין, יצא סוד".

ומוסיפה "לשון עברית" מהבלוג "אביבה והתעויוט":

מי ששותה יין מתעורר עם חמרמורת (הנגאובר). המילה חמרמורת נגזרה מהמילה חמר, שם נרדף ליין. אם הופכים את סדר האותיות מקבלים רמ"ח – רמ"ח איברים. היין נכנס בכל אחד מרמ"ח האיברים.

אמר רבי יהודה הלוי ברבי שלום, בלשון עברי שמו יין, ובלשון ארמי חמר. בגימטריא מאתים וארבעים ושמונה, כנגד איברים שבאדם. היין נכנס בכל אבר ואבר והגוף מתרשל והדעת מטולטלת. נכנס היין והדעת יוצאת. וכך שנה רבי אליעזר הקפר, נכנס יין יצא סוד. נכנס היין שהוא שבעים ויצא סוד שהוא שבעים. לכך נצטווה כהן גדול שלא ישתה יין בשעת עבודה, כדי שלא תטלטל דעתו, אלא משמר התורה ומשמר הדעת (תנחומא, שמיני, ה).