ערן שאל: כשמים נמצאים הרבה זמן בבקבוק פלסטיק, הם מקבלים טעם מעופש, לא טרי. מדוע זה קורה? הרי אלה "רק מים"?

המים בברז או בבקבוק הם בעצם לא "רק מים": הם מכילים גם מינרלים, כמו למשל, סידן ומגנזיום (בריכוז גבוה אלה "מים קשים", ראו למטה) וגזים שונים, כמו חמצן או פחמן דו-חמצני. למי שתיה מקובל להוסיף גם כלור ולפעמים גם יוד.

החומרים האלה תורמים טעמים משלהם, וגם עשויים להגיב עם הזמן – עם המים, זה עם זה, עם האור והחום שהבקבוק נחשף אליהם, וגם עם הפלסטיק עצמו. מהבחינה הזו, עדיפים מיכלים מזכוכית או מחומר אינרטי אחר. כמו-כן, במים עומדים אין אוורור, כלומר ישנה חשיפה נמוכה לחמצן. סביבה חומצית, כמו במי סודה (פחמן דו-חמצני הוא חומצי) עוזרת לשמר טעם טוב יותר במים לאורך זמן. המצאת השיטות לייצור מי סודה במאה ה- 18 עזרה לפתור בעיה קשה של יורדי-הים, שהמים בחביות שלקחו למסעות הארוכים התעפשו ונעשו בלתי ראויים לשתיה. [וראו עוד ב "בועות, בועות"].

רוני שאל: באינטרנט כתוב במקומות רבים שבמכונת הקפה לא טוב לשים מים מינרלים כי יש בהם יותר אבנית מאשר במי ברז; לעומת זאת, יש הטוענים שכאשר ממלאים את הקומקום במים מינרליים נוצרת הרבה פחות אבנית.

מים, כאמור, מכילים מינרלים, וריכוז המינרלים קובע את דרגת ה"קשיות" של המים. כאשר מחממים מים קשים, שוקעים מלחים קשי תמס ונוצרת אבנית בקומקום. האבנית מפריעה להעברת חום יעילה, כך שיש להשקיע אנרגיה רבה יותר כדי לקבל מים חמים.

ההשוואה בין תוצאת השימוש במים מינרלים מבקבוק לעומת מי ברז תלויה בריכוז היחסי של מינרלים בין שני מקורות אלה. אם המים מאד קשים, מים מבוקבקים בהם יש פחות מינרלים ייצרו פחות אבנית. ניתן גם להשתמש במים מסוננים, כמו למשל מפילטר בריטה, על-מנת להפחית את יצירת האבנית.

לגבי טעם הקפה, זה בעיקר "עניין של טעם". מים מינרלים מבוקבקים הם בדרך כלל חומציים ועשויים לתרום טעם חמצמץ לקפה. חומרים שישנם במי ברז, כמו כלור, עשויים לתרום לקפה גוון טעם אחר, ויש הטוענים שהוא מר יותר. וכאמור, גם ריכוז המינרלים נותן טעם שונה למים ממקורות שונים.