מתברר שלוחמים שאינם מקבלים חבילות מזון מהעורף או מוזמנים לארוחות גורמה על-ידי מתנדבים בעם, וניזונים בעיקר ממנות-קרב, מתאווים לעתים דווקא ל… סנדביץ'. כך התברר לאנשי היחידה שאחראית על פיתוח מנות קרב בצבא האמריקאי.

הבעיה המרכזית בהוספת כריך למנות ארוזות מראש היא היותו של מאכל זה קצר-חיים. כדי לנצח בקרב על הכריך מול החיידקים, הפטריות והשמרים אשר מחבבים גם הם מאכל זה, ומול תהליכי התייבשות והתעפשות של הלחם והתוספות, טכנולוגי המזון ביחידה פיתחו סנדביץ' ואריזת ואקום אשר מאטים את תהליכי הקלקול של הכריך. זאת באמצעות מספר דרכים:

• העלאת החומציות. בסביבה חומצית קשה לחייקטים (מיקרואורגניזמים) למיניהם לשגשג.
• קשירת המים במזון לחומרים סופחי לחות, כמו מלח, סוכר, ריבה או דבש, שמונעים מפרוסות הלחם להפוך לרטובות מאד ומונעים מהחייקטים גישה למים.
• הוספת שקיק של שבבי ברזל לאריזת הואקום, שלוכדים את החמצן באריזה ומונעים מהחיידקים גישה אליו.

הודות לאסטרטגיה זו מתקבל כריך מזין שנשאר אכיל למשך שנתיים. ולא פחות חשוב, לפי דיווחי חיילים, הוא גם טעים.

פיתוח עמיד אחר של יחידת הצבא האמריקאי לפיתוח מנות קרב הוא ארוחה מוכנה, שמחזיקה מעמד שלוש שנים ללא קירור ולאחר הטלה ממסוק. ארוחות כאלה סופקו לחיילים באפגניסטן ובעירק. אחד האתגרים הבאים שלה הוא פיתוח גבינה לפיצה. כדי שהגבינה תהיה עמידה לאורך זמן, יש לסלק ממנה את הלחות, מה שפוגע ביכולת ההתכה שלה.

הבה נקווה, שלמרות האתגרים הטכנולוגיים המעניינים, בקרוב לא יהיה צורך בפיתוחים נוספים כגון אלה.