אחד הדברים שמשמחים אותי הוא נקודות מפגש בין תחומי עניין שלי, למשל, פטנטים ואוכל. לכן, עקבתי בעניין אחר החלטת המועצה האמריקאית לסימני-מסחר (Trademark Trial & Appeal Board (TTAB)), בעניין זכות הציבור האמריקאי להשתמש בשם הגבינה השוויצרית גרוייר.
גרוייר היא גבינה צהובה קשה, שמקורה במחוז גרוייר בשווייץ, ומיוצרת זה מאות שנים באיזורים מסויימים בשווייץ ובצרפת. היא בעלת מרקם חלק וייחודי כשהיא ניתכת, מה שעושה אותה מתאימה במיוחד למאכלים המבוססים על גבינה מותכת, כמו פונדו. הדרישה הגדולה לגרוייר מייקרת אותה, כמובן, לעומת סוגים אחרים של גבינות. אפשר לייצר גבינות בתהליכים דומים במקומות אחרים, אך האם מותר לקרוא לגבינות אלה בשם "גרוייר"?
סוגיות כגון אלה אפשר להסדיר, למשל, באמצעות הגנת קניין רוחני בשם כינוי מקור. "כינוי מקור" הוא השם הגיאוגרפי של ארץ, איזור או מקום, שכלולים בשם המוצר ומלמדים על מקורו ותכונותיו, כתוצר של אותה סביבה גיאוגרפית, טבעה ואנשיה ("חוק הגנת כינויי מקור וציונים גיאוגרפיים, תשכ"ה 1965"). מטרת הרישום של כינוי מקור היא להגן על המוניטין של תוצרת חקלאית או מסורתית מקומית, והוא מעניק לבעליו זכות ייחודית להשתמש בו. תהליך ההכרה של מדינה אחת בכינוי מקור ממדינה אחרת מתנהל לפי הסכם בינלאומי לנושא זה (הסדר ליסבון).
דוגמא מפורסמת למוצר שזכה בהגנה כזו היא השמפניה, שמקורה בחבל שמפיין שבצרפת. רק יינות, שמיוצרים בחבל זה בשיטת התסיסה הכפולה (תסיסה ראשונה בחבית ותסיסה שניה בבקבוק) רשאים לקרוא לעצמם "שמפניה". לגבי יינות מבעבעים שמיוצרים באותה שיטה אך במקומות אחרים, אפשר לציין על התווית שהם יוצרו בשיטה השמפנית, Méthode Champenoise אך לא להשתמש בשם "שמפניה". כך נעצר ב-2015 הקמפיין של מי עדן, "השמפניה של הטבע", בגין שימוש בשם המוגן ללא הרשאה.
אשר לגרוייר, היא אמנם זכתה להגנת קניין רוחני באירופה. אולם בארה"ב היא מיוצרת במשך עשרות שנים, על-ידי מאות מחלבות, שמשתמשות בשם זה. ב- 2015, קבוצת תעשיינים שוויצריים וצרפתיים ביקשה להסדיר את ההגנה על שם הגבינה בארה"ב, בטענה שהוא מסמן אך ורק גבינה שמקורה באיזורי הייצור המקוריים שלה בשוויץ ובצרפת. מועצת החלב האמריקאית וגופים נוספים התנגדו למתן מונופול על שם הגבינה לגרוייריסטים האירופאים. הם טענו, בין היתר, שאם הגופים האירופאים יזכו בהגנה על שמות גבינות כמו פטה, פרמזן, גורגונזולה, אסיאגו וגרוייר, יוריד הדבר את צריכת הגבינות בארה"ב ב- 21% במשך 10 השנים הקרובות ויעלה למשק החלב האמריקאי 59 מיליארד דולר.
כעת, בפסיקה תקדימית בת 65 עמודים מ-5 באוגוסט השנה, 2020, פסקה המועצה האמריקאית לסימני מסחר שגרוייר הוא שם גנרי לסוג מסוים של גבינות, ושאין לתת מונופול לשימוש בשם זה לקבוצות השוויצריות-צרפתיות. היא הסבירה שקונים וצרכני גבינות בארה"ב מבינים את השם גרוייר כמתייחס לקטגוריה אחת בתוך המוצר "גבינה", שיכולה להגיע מכל מקום בעולם. ישנו סטנדרט אמריקאי לאיך מייצרים גרוייר, ללא קשר היכן יוצרה. הגרוייריסטים האירופאיים יוכלו להמשיך לסמן את הגבינות שלהם בארה"ב בעזרת הלוגו "גרוייר שוויצרי", שאושר ב- 2013.
פירוש הפסיקה הוא שהיצרנים השוויצריים והצרפתים לא יוכלו לאכוף את השימוש של יצרנים אמריקאים בשם גרוייר. הם יכולים לערער על ההחלטה, אבל לא בטוח שאכן יעשו זאת. רק בשנה שעברה נכשל הניסיון של קונסורציום גבינת האסיאגו האיטלקי לרשום את שם הגבינה כסימן רשום בארה"ב.
בינתיים, החורף בפתח. זה הזמן להתכונן להכנת פונדו עם גרוייר, ולעקוב אחרי הקרב המסתמן הבא: בקשה שהוגשה באירופה מטעם הודו להכיר בשם "אורז בסמטי" כזן אורז מקומי. זאת, בניגוד לעמדת פקיסטן, אשר מגדלת גם היא זן אורז זה.
לקריאה נוספת:
Gruyere Generic for Cheese, Per TTAB
https://blog.usdec.org/usdairyexporter/us-dairy-wins-on-the-name-of-gruyere-cheese-0
מדע בצלחת - לגלות את העולם טעם אחר טעם 
"ביליון" בעברית זה "מיליארד"
נכון! מתקנת. תודה.
שאלה בנוגע למלפפונים . לא הצלחתי למצוא כל התייחסות לתופעה ברחבי הרשת.
כאשר שומרים מלפפונים מספר ימים במקרר הם מגדלים פיטמיות קטנות על הקליפה (לא גלד של פציעת הקליפה). מה פשר התופעה והאם יש סיבה לא לאכול מלפפונים שגידלו פטמיות כאלה?
הבליטות הקטנות על קליפת מלפפונים הם דבר שאופייני לפרי הזה. בהתאם לזן, הן בולטות יותר או פחות.
הן קיימות במלפפון כבר בשלב הבוסר, וכאשר הוא מבשיל ומתמלא בשרו "עוטף" ומכסה אותן ולכן הן פחות נראות לעין.
לפעמים כשמלפפונים בני כמה ימים מתחילים להתייבש ולהתכווץ, הן נעשות יותר בולטות. אפשר לאכול את המלפפונים ללא חשש.
תודה רבה נעמי (-: