דיברנו על חליטות צמחים בעלות צבעים מרהיבים, כמו היביסקוס, אפונת הפרפר ורויבוס, על תהליך עיבוד עלי הצמח על-ידי חמצון או עיכוב שלו כך שיהפכו לחליטה טעימה, כמו בתה, ברויבוס, או במאטה, ועל אופני החליטה – חד-פעמית כמו ברוב המקרים או מתמשכת כמו במאטה. נוסף לצבע ולטעם, החליטות עשירות בנוגדי-חמצון, אמצעי ההגנה של הצמחים, שלפי מחקרים רבים מסייעים גם לגופנו להתמודד עם מגוון של מחלות ומצבים לא-מאוזנים.

הפעם נתמקד בכימיה שגורמת לרגיעה והרפיה, ואף מסייעת לשינה טובה, כמו בחליטות הקמומיל והמליסה. צמחים אלה מכילים מולקולות כמו האפיגנין שבקמומיל או החומצה הרוזמרינית שבמליסה,  שליחות כימיות שיודעות לתקשר עם מערכת מרכזית במוח שלנו, מערכת הגאבה, GABA.

סוגי רוגע שונים

יש כמה סוגי רוגע. חליטת רויבוס מרגיעה באמצעות הפחתה של רמות הסטרס בגוף. מחקרים מראים, שנוגד החמצון הייחודי לו, אספלאתין, עוזר להוריד את רמות הקורטיזול, הורמון הלחץ, בגוף. רויבוס אינו מכיל קפאין, ולכן מרגיע מבלי לעורר. בתה, השילוב של קפאין וחומצת האמינו תיאנין משרה רוגע ומיקוד, נותן ערנות רגועה או רוגע ערני. במאטה, השילוב של קפאין, תיאוברומין ותיאופילין מוביל למצב שבו הגוף רגוע ונינוח, והמוח חד ומרוכז. קמומיל, מליסה, וצמחים אחרים, פועלים במנגנון אחר, הרגעה באמצעות מערכת העצבים.

GABA

הקדמה: גאבה, ה"ברקס" של המוח

גאבה, GABA, חומצה גאמא-אמינו-אמינובוטירית, היא חומצה אמינית נפוצה בטבע. היא קיימת בצמחים, בבעלי חיים ובמיקרואורגניזמים. בגופנו, היא לא משתתפת בבניית החלבונים, אלא משמשת כמוליך עצבי, נוירוטרנסמיטור, שהוא המעכב העיקרי במערכת העצבים המרכזית. אפשר לדמות אותו ל"דוושת הבלם" של המוח.

במצבי לחץ, חרדה או התרגשות, המוח שלנו נמצא בעוררות יתר, שכן תאי העצב יורים אותות חשמליים בקצב מהיר. גאבה נקשרת לקולטנים מסויימים על גבי תאי העצב וגורמת להם להוריד הילוך. התוצאה היא ירידה ברמות הפעילות החשמלית, מה שמוביל להרפיית שרירים, הרגעה והפחתת מתח, שיפור איכות השינה, וגם שיפור הריכוז.

נוסף לגאבה ולחומרים פעילים שמיוצרים בגופנו, אנו יכולים לצרוך מבחוץ, דרך מזונות שונים או תרופות, מולקולות שעובדות על מסלול הגאבה. אלה יכולות לפעול על גופנו בשני אופנים. מולקולות שדומות ל-GABA יכולות להקשר לקולטנים שלו ולהפעיל אותם. אחרות, נקשרים לקולטנים אחרים ומונעות מהגוף לפרק את הגאבה שלו, כך שהשפעת הרגיעה נמשכת זמן רב יותר.

קמומיל

חליטת קמומיל, בבונג, מופקת מפרחי הצמח קמומיל גרמני (Matricaria recutita). הפרחים מכילים נוגדי חמצון חזקים ממשפחת הפלבנואידים, בעיקר אפיגנין, Apigenin, שאחראי על ההשפעה המרגיעה של החליטה וצבעה הצהוב.

אפיגנין

קוטפים את הפרחים ברגע שהם נפתחים במלואם – זהו המועד שבו מיוצר בהם הריכוז המקסימלי של שמנים אתריים, שמכילים את החומרים הפעילים. מיד לאחר הקטיף, מחממים בעדינות ומייבשים, כדי לעכב את האנזים פוליפנול אוקסידאז, מה שמונע חמצון של האפיגנין והחומרים הפעילים האחרים. מייבשים את הפרחים בצל או בחושך כדי שהשמנים הנדיפים לא יתאדו ושקרינת ה-UV לא תפרק את הפלבנואידים.

לאחר הייבוש, מפרידים בין פרחים שלמים לבין שבורים. מהפרחים השלמים מכינים את החליטות האיכותיות יותר, שכן השמנים האתריים נשמרים בתוך הפרח. שברי הפרחים, ה"אבק", מופנים לשקיות תה.

טיפ 1: מכיוון שהחומרים הפעילים בפרחים, השמנים האתריים, נדיפים, מומלץ לכסות את הכוס בזמן החליטה.

מסע האפיגנין

אפיגנין הוא חומר חובב שומן, ליפופילי. תכונה זו משפיעה על מסלולו מהספל אל הקיבה, אז למחזור הדם, ומשם למוח.

* בשלב החליטה, הוא מצליח לעבור מהתיון אל המים הרותחים כיוון שבצמח הוא קשור לסוכר, כצורון שנקרא אפיגנין-7-גלוקוזיד. הסוכר, המסיס במים, מושך אותו איתו.

טיפ 2: כיוון שריכוז האפיגנין בחליטה נמוך יחסית, ולא קל לו לעבור למים, כדאי להשרות את התיון לפחות 5-10 דקות לפני ששותים, כדי להעלות את ריכוז האפיגנין במשקה.

* במעיים, אנזימים דואגים לשמור על מסיסותו במים, כדי שיופרש דרך השתן, על-ידי זה שהם קושרים אליו קבוצות של סוכר או גופרית. לפיכך, רק אחוז קטן ממנו נשאר בצורתו החופשית שיכולה להמשיך במסע. מצד שני, המיקרוביום, חיידקי המעי, מסוגלים לפרק את הקשרים האלה ולשחרר אותו לחופשי ולאפשר לו להמשיך בדרכו.

כמו-כן, נמצא שויטמין סי יכול להגן על פלבינואידים במערכת העיכול, כולל אפיגנין. למשל, הוא מונע את החמצון, הפירוק, שלו וכך מבטיח שריכוז גבוה יותר של אפיגנין יישאר זמין לספיגה דרך דופן המעי ויגיע למחזור הדם ולמוח.

טיפ 3: כדי לשפר את הספיגה של אפיגנין דרך דופן המעי אל מחזור הדם, כדאי לשתות את החליטה לצד או אחרי מאכל שומני, כמו אגוז או יוגורט, או עם קצת מיץ לימון.

* במחזור הדם, אפיגנין נוטה להיצמד לחלבונים בדם ולהישאר בגוף לזמן ממושך, עם זמן מחצית חיים של כ-90 שעות.

טיפ 4: שתייה יומיומית בונה "מלאי" של אפיגנין בגוף שמשפר את השפעתו המצטברת.

* במוח, האפיגנין שהגיע בשלום נקשר לקולטני הגאבה ומפעיל אותם, מה שמוביל לרגיעה, הרפית שרירים, ותחושת נמנום קלה. הקישור שלו חלש וחלקי, בניגוד לתרופות מרשם שנקשרות לקולטן באופן חזק, ולכן ההשפעה שלו חלשה וקלה יותר.

מליסה

המליסה שייכת למשפחת השפתניים, כמו נענע ולבנדר. נוסף לאפיגנין, היא מכילה חומצה רוזמרינית, אשר מעכבת אנזים שמפרק את הגאבה. כך הגאבה נשאר פעיל בגוף למשך יותר זמן, מה שמפחית מתח בשרירים וחרדה.

חומצה רוזמרינית

בנוסף, המליסה מכילה רכיבים שמתקשרים לקולטני אצטילכולין במוח. אצטילכולין הוא המוליך העצבי האחראי על זיכרון, למידה וריכוז. התוצאה היא שהמוח הופך ליותר "צלול". במחקרים נמצא שצריכת מליסה שיפרה ביצועים במבחני זיכרון וקשב אצל אנשים שנמצאים תחת לחץ.

המליסה מכילה גם שמנים אתריים כמו הטרפנים בעלי הניחוח הלימוני ציטראל ולימונן, שיכולים לתרום לתחושת רעננות כשעייפים.

מרגיעים נוספים

צמחים נוספים שמשמשים כחליטות ומכילים אפיגנין או פלבנואידים אחרים שנקשרים לקולטני הגאבה ומרגיעים את מערכת העצבים כוללים פסיפלורה (שעונית) (עלים, לא פרי), ולריאן ולבנדר. אותם, ואחרים, אפשר למצוא ב"תערובות לילה", תערובות צמחים שממותגות כחליטות לשינה טובה ורגועה.

אז איזה רוגע תרצו?

אם כן,  לא כל "רוגע" הוא זהה – תלוי איזו מולקולה מפעילה, או חוסמת, איזה קולטן. כדי להכניס רוגע לחיים עם קצת עזרה מחליטות, אפשר לשלב חליטת מליסה בבוקר, חליטת רויבוס בצהריים או אחרי-הצהריים וחליטת קמומיל בערב. אם רוצים לערבב את שני הצמחים בכוס אחת, כדאי לעשות זאת בערב, כשעה לפני השינה, ולא בבוקר, בגלל ההשפעה המרדימה של הקמומיל. אשר לרויבוס, אחר הצהריים רמות הקורטיזול מתחילות לצנוח ומרגישים את העייפות המצטברת של היום. רויבוס עוזר להתמודד עם השינוי. כיוון שאינו מכיל קפאין והוא דל בטאנינים, הוא אינו פוגע בספיגת ברזל מהאוכל אם שותים אותו סמוך לארוחה.

לסיכום, עולם החליטות הוא כמו מעבדה כימית בכוס. בין אם זה הסנדוויץ' המולקולרי הצבעוני של אפונת הפרפר, המיקוד המתמשך של המאטה או הבלם של הקמומיל, מה שישפיע על היום, או הלילה, שלנו יכול להמצא בתוך הקומקום…

* כמובן, מי שנוטלים תרופות או סובלים ממחלות רקע, חשוב שיתייעצו רפואית לפני צריכת החליטות השונות ויתאימו אותן למצבם.