מדע בצלחת – לגלות את העולם טעם אחר טעם

נעם שאל: בשישי האחרון הכנתי 'לחוח' תימני על מחבת חדשה שקניתי. לאחר כמה נסיונות שבהם הלחוח נדבק אל המחבת, וללא הצלחה לשמן את המחבת קרה או חמה, התקשרתי לחמותי והיא נתנה לי עצה מפתיעה שעבדה! לטגן חביתה על המחבת !!! ואז להכין את הלחוח. אח"כ אפשר לנגב את המחבת שוב עם החביתה מידי פעם.  בעיקרון, כך היא הסבירה, אם שוטפים את המחבת היטב בסבון (למשל לפני פסח) צריךלחזור על הפעולה. להפתעתי זה פשוט עבד. האם יש הסבר הגיוני/מדעי לתופעה? 

נתחיל עם השאלה מדוע אוכל נדבק למחבת? מחבתות עשויות ממתכות, שמוליכות חום היטב ממקור החום אל המזון וכך הוא מתבשל. המתכות בכלי הבישול הן נחושת, אלומיניום או ברזל, וכן נירוסטה, שהיא סגסוגת ברזל מכילה כרום. מחבתות רבות מגיעות עם שכבת ציפוי נון-סטיק (אל-דבק) כמו אמייל, טפלון או ציפוי קרמי. שטח הפנים של המחבת אינו חלק לגמרי, ומלא בנקבוביות מיקרוסקופיות. ציפוי חדש הוא חלק, אך בדרך-כלל עם השימוש הוא נפגם ונעשה פחות אחיד ורציף.

מאכלים עשירים בחלבונים, כמו ביצים, גבינות או בשר, נוטים במיוחד להידבק למחבתות. ההידבקות נגרמת מקשרים כימיים (קומפלקסים) שנוצרים בין החלבונים הלא מבושלים ליוני המתכת במחבתות. הם גם עלולים להיכנס לנקבוביות במחבת ו"להיתקע" שם. רק חלבונים לא מבושלים יצרו את הקשרים האלה ויידבקו.

ישנם כמה פתרונות לבעיה. הראשון, המכני, הוא לשים חיץ בין המזון למחבת. רוב המחבתות מגיעות עם ציפוי נון-סטיק כמו טפלון או ציפוי קרמי, שמחליק את פני המשטח ומפריד בין המזון למתכת. עוד חיץ הוא אוויר, לכן מחבתות דמויות גריל עשויות מפסים בולטים שמקטינים את המגע בין המחבת למזון.

מחבתות ברזל יצוק יש "לתבל" היטב בכמה שכבות שמן שמחממים לטמפרטורה גבוהה. בתהליך נוצרת שכבת מגן קשה על פני המחבת. השומן המתחמם נקשר למתכת בקשרים כימיים ומתקבלת פטינה, שכבה קשה ולא שמנונית בעלת תכונות אל-דבק, שגם מגינה על המחבת מפני קורוזיה וחלודה. ככל שמבשלים בה יותר, השכבה הזאת נעשית עבה יותר.

מנגנון יצירת הפטינה הוא פולימריזציה. שמן מורכב משלד גליצרול בן שלושה פחמנים, שלכל אחד מהם קשורה שרשרת ארוכה של חומצת שומן. בטמפרטורות הגבוהות שאליהן מגיעים במחבת טיגון, השרשראות של חומצות השומן יכולות להישבר לשתי שרשראות קצרות יותר, אחת מהן מכילה קשר כפול. בתנאים מתאימים, מולקולות כאלה, עם קשר כפול (אלקנים), יכולות להתפלמר – להתחבר זו לזו – וליצור פולימר בעל שרשרת ארוכה יותר מזו של חומצות השומן המקוריות. לפולימר יש מסה מולקולרית יחסית גבוהה ויהיה מוצק בטמפרטורות טיגון. להמשיך לקרוא ←

אילן שאל: אני מתעניין באפקט של יוגורט בעת הכנת בצק. מדוע חשוב לעשות בו שימוש ואיך הוא משפיע? לדוגמא במאפה הטורקי גוזלמה. האם יש תחליף, שלא יהיה חלבי?

יוגורט הוא תוצר של חלב שמחומם כדי לרכז אותו, ואז מותסס על-ידי חיידקים לקטיים שמוסיפים לחלב. החיידקים מייצרים חומצה לקטית, שגורמת לדנטורציה של חלבוני החלב (הרס המבנה התלת-מימדי שלהם). הדנטורציה מאפשרת לחלבונים להיקרש (לעבור קואגולציה) – הם יוצרים רשת תלת מימדית, ג'ל, שכולאת בתוכה את המים ומסמיכה את היוגורט. מתקבל מוצר סמיך וחמצמץ.

הוספת יוגורט לבצק נמצאת בשימוש שנים רבות, למשל במטבחים הטורקי וההודי. יוגורט מכיל חלבונים, מעט שומן וחומצה, ואלה משפיעים על מרקם וטעם המאפה, בעיקר רכות וחמצמצות.

רכות. היוגורט מפריע לקשרי הגלוטן בבצק להיווצר. רשת הגלוטן חלשה והמאפה רך. אפקט דומה מתקבל מהוספה לבצק של מוצרי חלב אחרים כמו ריוויון או שמנת חמוצה, או של שומן, כגון חמאה, שמן, חלמונים. בנוסף, החלבונים והסוכר שביוגורט מושכים מים ומעכבים את האידוי שלהם מהקרום, וכך קרום המאפה יהיה רך.

טעם. החומצה הלקטית מוסיפה טעם חמצמץ למאפה, ומאזנת מתיקות.

השחמה. החלבונים והסוכר ביוגורט מגבירים את תגובות מאיאר על-פני קרום המאפה ותורמים להשחמה שלו ולטעמים חדשים שנוצרים.

לחות. הודות למבנה הג'ל, שכולא בתוכו מים, פחות מים יתאדו בזמן האפיה.

אווריריות. אם יש בבצק סודה לשתיה, החומצה הלקטית שבבצק תגיב איתה ליצירת בועות, ויתקבל מאפה תפוח ואוורירי.

תחליפים: כשמחפשים חומר חלופי לרכיב מסויים במתכון, כדאי להתמקד בחומר בעל תכונות דומות, ובדרך-כלל יש צורך להתאים את הכמויות לפי תכולת הנוזלים או השומן בתחליף.

התרומה העיקרית של היוגורט היא לרכות ולטעם. רכיבים שיכולים להפריע לרשת הגלוטן הם שומן או רסק תפוחים, שגם מוסיפים עסיסיות. בבחירת השומן יש לשים לב ששמן לא מכיל מים וחמאה ומרגרינה כן. אולי יתאימו גם גבינה טבעונית או טופו רך. לחלופין, אפשר להשתמש במים, ואז המאפה יהיה פריך יותר. אם החמיצות חשובה, אפשר להוסיף מעט מיץ לימון.

במוצאי שבת תערוך אנלי מהבלוג foodcrubmles סדנה בת שעה וחצי על מדעי הפאדג', הדגמה מלווה בהסברים מדעיים. הזמן הוא זמן אירופה ונוח למשתתפים מישראל. הרשמה פה.

יש לאנלי גם קורס על מדעי הממתקים – מדוע חשובים הגבישים בממתיקים שונים, איך שולטים על זמן היצירה שלהם וגודלם, מדוע עושים פעולות שונות. אפשר לצפות בהקלטות במועד הנוח לכם. הרשמה פה.

קצפת היא אחד התענוגות הקולינריים, בין אם בעוגה, על עוגה, עם פירות או כקישוט לכוס שוקו חם. לצד ההנאה, רבים מודאגים מרמות השומן הגבוהות בקצפת וממקורה החלבי. לכן חוקרים רבים עובדים בשנים האחרונות למצוא תחליפים לקצפת. התחליפים הלא-חלביים שקיימים בשוק עדיין מכילים רמות גבוהות של שומן ממקורות אחרים, כמו שמן קוקוס או שמן דקלים, לפחות 25% שומן. האתגר הוא למצוא חומר שהוא גם נטול-שומן וגם נטול-חלב, ועדיין ייתן גבעות קצפתיות יציבות ואווריריות.

כעת חוקרים מאוניברסיטת קופנהגן מצאו שאפשר להחליף את השומן שבשמנת בחיידקים. בעזרת שימוש בשני זנים של חיידקים לקטיים, הם הצליחו להכין קצפת בשתי דרגות סמיכות – קצפת רכה ואוורירית וקצפת נוקשה יותר, ששומרת על צורתה למשך מספר שעות.

איך נוצרת קצפת?

כדי ששמנת תהפוך לקצפת, נדרשים אחוזי שומן גבוהים, לפחות 32%. במהלך ההקצפה נכנס אוויר לתוך השמנת. במקביל, הטריפה שוברת את כדוריות השומן שצפות במים וגורמת להן להתחבר זו לזו ליצירת צבירי שומן גדולים יותר. כדי להקטין את המגע שלהם עם המים, צבירי השומן נצמדים אל בועות האוויר שנכנסות לשמנת ומצפים אותן. כך הם מייצבים את הקצף. ככל שמקציפים יותר, הבועות נעשות קטנות יותר. אחוזי שומן גבוהים והקצפה נכונה מאפשרים לקבל קצפת יציבה בעלות "גבעות" נוקשות, שלא מאפשרות לנוזלים שכלואים בקצף לדלוף החוצה. להמשיך לקרוא ←

פתגם זה הוא חלק מסדרת 'פתגמים אכילים' – פתגמים וביטויים בעברית הקשורים לאוכל, לאכילה ולבישול. לרשימת הפתגמים האכילים.

פירוש הפתגם "הדג מסריח מהראש" הוא שהצרות מתחילות מההנהגה. לפי הפתגם, אם המשרתים, או משרתי הציבור, לא מתפקדים כיאות, הסיבה היא האדונים, או המנהיגים. מנהיג שלא עושה את עבודתו היטב, עלול לגרום לכל הארגון להתדרדר.

תיעוד מוקדם של הביטוי מופיע אצל המשורר הפרסי הסופי רומי, בן המאה ה-13, בספר השירה השלישי בסדרת המסנאווי. יש לו מקבילות בשפות רבות. למשל, באנגלית – A fish rots /stinks from the head down או בטורקית – balık baştan kokar.

ברמה הפיזיולוגית, תהליכי הקלקול אינם מוגבלים לראש. דגים בולעים את מזונם בשלמותו, ולאחר מכן, הצדפות, העצמות והקשקשים של הדגיגונים והסרטנים שנבלעו מפורקים במערכת העיכול על-ידי אנזימים פעילים מאד. לאחר הדיג, האנזימים בגוף הדג ממשיכים לפעול ומתחילים לתקוף את גופו ולפרק אותו. הם מותאמים לפעילות מיטבית במים קרים, אך פועלים היטב גם בטמפרטורות גבוהות יותר כמו ביבשה. כדי לעצור, או להאט, את פעילותם, מקובל שמיד לאחר הדיג מוציאים את הלוע והאיברים הפנימיים, ומקררים את הדגים על קרח או מקפיאים אותם. הפעילות של אנזימים אלה מאפשרת לנו לעכל דגים בקלות, גם נאים.

טרימתילאמין

בנוסף, מספר שעות לאחר הדיג, החיידקים שחיים על עור הדגים ובמערכת-העיכול שלהם יתחילו גם הם לפרק את גוף הדג, ובתהליך נוצרים חומרים בעלי ריחות לא נעימים, כמו טרימתילאמין או תרכובות מכילות גופרית. כמו-כן חומצות-השומן הרב-לא-רוויות בדגים נוטות להישבר על-ידי החמצן שבאוויר לשברים בעלי ניחוח מעופש. לכן, מומלץ לשמור דגים טריים על הקרח ולצרוך אותם בהקדם האפשרי. את הריח אפשר לסלק על-ידי שטיפה של הדג עם מעט מיץ לימון או חומץ.

כדי לבדוק את טריותו של הדג בודקים מספר סימנים: עיניים צלולות ומבריקות; עור מבריק ונקי, ללא כתמים; עור מתוח – נעיצת אצבע לא משאירה שקע; הנוזל שעל פני הגוף שקוף, לא חלבי; ריח נעים, של ים; וזימים אדומים. הזימים, חלק ממערכת הנשימה של הדג, מכילים המוגלובין, אותו חלבון שצובע גם את הדם שלנו באדום. הם הראשונים שנתונים למתקפת אנזימי הפירוק ולחמצון. כשהם נפגעים, הצבע האדום שלהם דוהה.

ואם כן מחפשים קלקול מהקצוות, הרי שבקרב דגי אקווריום קיימת מחלה חיידקית שגורמת לריקבון הזנב והסנפירים. היא תוקפת דגים חיים, ואם לא מטופלת, יכולה לגרום למותם.

בכל-מקרה, הבה נאחל לדג שלם ובריא, שלא יתקלקל לא מהראש ולא מהזנב.

מה ההבדל בין גרויאר לחאודה? איך מכינים ברי לעומת פרמזן? מה מקור הניחוח האופייני ל"גבינות מסריחות"?

באתר הקורסים אטלס אובסקורה יתקיים החל מסוף נובמבר קורס בן ארבעה מפגשים להכרת עולם הגבינות הארטיזנליות. הקורס יתמקד בתהליך הכנת הגבינות, היישון שלהן, והכרה וזיהוי של הטעמים והריחות, המראה והמרקם של גבינות שונות.

המתגוררים בארה"ב יכולים להזמין ערכת גבינות, שתלווה את הקורס והותאמה במיוחד לתכניו על-ידי זואי בריקלי, מומחית להערכה סנסורית של גבינות, שתעביר את הקורס.

המתגוררים בארץ יכולים לקנות גבינות דומות לפי הרשימה שהוכנה על-ידה.

פרטים והרשמה בקישור הבא.

קורס טעימת דבש של האגודה האמריקאית לטעימת דבש (צילום מהאתר של AHTS(.

בחודשים הקרובים יתקיים קורס טעימת דבש של האגודה האמריקאית לטעימת דבש. הקורס מלווה בערכה של מספר סוגי דבש שתישלח למשתתפים בדואר.

אנליזה חושית, סנסורית, משמשת לטעימה מקצועית של מגוון מוצרי מזון, כמו יין, גבינות, שמן-זית, קפה ושוקולד, וגם דבש. המטרה היא להעריך את איכות המוצרים ולהבחין באיכויות של המוצרים שמופקים באיזורים שונים בעולם או מזנים שונים. בקורס טעימת הדבש מלמדים, למשל, לזהות דבש מפרחים שונים, וכיצד הפרחים ואיזורי הגידול (טרואר) משפיעים על תכונות הדבש השונות – צבע, ריח, טעם, מרקם. כמו-כן לומדים על פגמים שונים שיכולים להיות בדבש, מקורם וזיהוי שלהם.

המפגשים נערכים בזום, אך קבלת הערכה היא תנאי להשתתפות, ונשלחת רק למשתתפים המתגוררים בארה"ב. קוראי הבלוג המתגוררים בארה"ב ומעוניינים להשתתף, יכולים למצוא פרטים נוספים פה.

וראו גם פוסטים קודמים שלי בנושא: "על הזהוב והמתוק – טעימת דבש" ו"גלגל הדבש".

לדגי הסלמון צבע שובה לב. בעוד שרוב הדגים שאנו אוכלים לבנים, בשרם של הסלמונים, וגם של קרוביהם דגי הפורל, אדום, כתום או ורוד, הודות לשילוב ייחודי של גנטיקה ושל דיאטה.

הכל בגלל מסמר קטן

אסטקסנתין

דגי הסלמון ניזונים מסרטנים קטנים, כדוגמת שרימפס או קריל, ואלה בתורם, אוכלים פלנקטון. חלק מהפלנקטון מכילים את הפיגמנט האדום-כתום אסטקסנתין ((astaxanthin, נוגד חמצון חזק ממשפחת הקרוטנואידים. הצבע עובר מהפלנקטון אל הסרטנים, שם הוא נאגר בשריון שלהם, ומהם אל דגי הסלמון, אצלם הוא נאגר ברקמות השריר, בעור ובביצים. במעגל החיים של דגי הסלמון, מהנהרות לאוקיינוס ובחזרה, את הסרטנים הם אוכלים בתקופת שהותם באוקיינוס, ורמות האסטקסנתין הגבוהות בגופם עוזרות להם במסע הארוך הביתה.

בשריון הסרטנים, אסטקסנתין קשור לחלבון בשם קרוסטציאנין, כקומפלקס בעל צבע כחול-ירוק או חום-אדום. במערכת העיכול של הסלמון, מבנה החלבון נהרס – הוא עובר דנטורציה – והצבע האדום משתחרר ומתגלה מחדש. תהליך דומה קורה כאשר מבשלים סרטנים. לכן סרטנים מבושלים הם אדומים, ומכאן הביטוי "אדום כמו סרטן שלוק", שמתייחס לאנשים בהירים שנשרפו בשמש.

גנטיקה טובה

הגנטיקה הייחודית של הסלמון מאפשרת לאסטקסנתין האדום להצטבר בגופו, עקב וריאציה בגן מסויים, beta-carotene oxygenase 2-like (BCO2-l), שהתפתחה בקרב הסלמונידים לפני כ-30 מיליון שנים, כשהתפצלו מדגים אחרים. יחד עם זאת, בקרב דגי סלמון מהמין צ'ינוק, המכונה גם המלך, אפשר למצוא גם דגים צבעוניים וגם דגים לבנים. נמצא שסלמוני הצ'ינוק הלבנים הם בעלי וריאציה גנטית אחרת בגן הזה. אלה מכונים "מלכי השנהב" הם יותר שמנים ונחשבים טעימים מאחיהם הכתומים.

להמשיך לקרוא ←

בעונה זו של סוף הקיץ וראשית הסתיו, מתרחשים בצפון אמריקה שני מחזורי טבע מרתקים:

מרוץ הסלמון – בין ספטמבר לנובמבר יוצאים דגי הסלמון, שבצעירותם נדדו מהנהרות בהם נולדו אל האוקיינוס, לשחות בכיוון ההפוך, נגד הזרם, לעבר המקום בו נולדו, שם יתרבו. המסע מפרך. הם יכולים לעבור במהלכו 1400 ק"מ, לעלות בנהרות בגובה כולל של  2100 ק"מ, ולקפוץ לגובה של 3.65 מטר במעלה המפלים.

במהלך חייהם גופם של דגי הסלמון עובר שינויים מפליגים, שמאפשרים להם את המעבר מחיים במים מתוקים להסתגלות למים המלוחים שבאוקיינוסים, ושוב חזרה למתיקות מי הנהרות. את הדרך המפרכת הביתה הם עושים בעזרת קליטה מגנטית וחוש ריח מפותח, שמאפשרים להם לאתר במדויק את שפך הנהר בו בקעו לאוויר העולם מספר שנים קודם לכן.

לקראת המסע, הם עוברים שינויים פיזיולוגיים מיוחדים. דגים שוחים על-ידי כיווץ שרירים אדומים אורכיים ושרירים לבנים אלכסוניים. שרירים אדומים משמשים לפעילות ממושכת כמו נדידה באוקיינוס. שרירים לבנים משמשים לפעילות מתפרצת, כמו ספרינט או קפיצה. כשהם מגיעים לשפכי הנהרות, הם מרגישים ירידה חדה במליחות ועליה בגירויים של חוש הריח. אלה מעוררים בדגים שני שינויים מטבוליים: מעבר משימוש בשרירים האדומים לשחיה לשימוש בשרירים הלבנים לקפיצות, והכנה להתרבות הצפויה, על-ידי פיתוח הזרעונים והביציות.

לא כולם יגיעו ליעד. ציפורים כמו קורמורנים, אנפות ועיטים אורבים לדגים תשושים כדי לסעוד את ליבן, ובאיזורי הגידול של הדובים החומים, עומדים הדובים במעלה המפלים וממתינים בפה פתוח לדגי הסלמון הקופצים. להמשיך לקרוא ←