על קצה המזלג: רוטב עגבניות, טופי אנגלי, הידרוקולואידים

הפעם תשובות ללקט שאלות שעל פניו נראות לא קשורות זו לזו, אך בפועל כולן עוסקות בלב המדע של המטבח: מרקמים, אמולסיות, ומנגנון כליאת המים והשומן שמכתיב את כל מה שיציב, קראנצ'י, לעיס או עסיסי במה שאנחנו אוכלים.

ניר שאל: באמולסיה ברוטב עגבניות, כשמכינים רוטב לפסטה או לזניה, הרבה פעמים מים נפרדים מהרוטב ונותנים לו מראה דליל ומדללים את הטעם. איך אפשר לגרום להם להיטמע בתוך הרוטב בלי ההיפרדות הזו?

עגבניות עשירות בפקטין, רב-סוכר שמרכיב את דפנות התאים שלהן. בבישול, הפקטין פועל כמסמיך יעיל, כיוון שהשרשראות הארוכות שלו מסתבכות זו בזו ומפריעות לנוזלים לנוע בחופשיות. כדי לשחרר את הפקטין מתוך דפנות תאי העגבנייה, מבשלים את הרוטב על אש נמוכה במשך זמן ארוך או טוחנים אותו בעזרת בלנדר מוט. במהלך הבישול, המים שברוטב מתאדים והוא הולך ומסמיך.

בנוסף, בדרך כלל מוסיפים לרוטב שמן זית, אשר יחד עם נוזלי העגבנייה יוצר אמולסיה של שמן במים. מכיוון שבעגבנייה אין חומרים מתחלבים קלאסיים כמו לציטין, מי שמייצב את האמולסיה פה הם בעיקר הפקטין וסיבים תזונתיים שמשתחררים מתאי העגבנייה. הם פועלים כמייצבים הידרוקולואידיים (ראו פירוט למטה) – הם מעלים את צמיגות הפאזה המימית, מקיפים את טיפות השמן ושומרים אותן מפוזרות בנוזל.

למרות זאת, בזמן הבישול, באפייה, ובמיוחד בקירור שלאחר מכן, האמולסיה עלולה להתפרק. ללא מתחלב חזק, טיפות השמן מתקרבות, מתנגשות ומתמזגות מחדש ליצירת שכבה שומנית נפרדת שצפה למעלה, המים נפרדים מרשת הסיבים ונוצרת שלולית דלילה.

כדי למנוע את היפרדות הרוטב וליצור אמולסיה קטיפתית ויציבה, יש כמה פתרונות, בהתאם למנה שמכינים, פסטה או לזניה.

הפתרון לרוטב פסטה: מנטקטורה, Mantecatura

ברוטב פסטה, שיטה איטלקית מוצלחת ליצירת אמולסיה יציבה נקראת מנטקטורה. בשיטה זו, מעבירים את הפסטה אל רוטב העגבניות החם כדקה או שתיים לפני שהיא מבושלת לגמרי, ומוסיפים מעט ממי הבישול העמילניים של הפסטה, יחד עם שומן, כמו שמן זית או חמאה, ולעיתים גבינת פרמזן מגוררת דק.בשיטה זו משתמשים גם בהכנת ריזוטו, שם מתבססים על עמילן האורז וחמאה קרה כדי להגיע למרקם הקרמי.

כעת מנערים או מקפיצים את המחבת במרץ. התנועה הנמרצת הזו מפרקת פיזית את השומן לטיפות זעירות ומחדירה אוויר לרוטב.

העמילן ממי בישול הפסטה משמש כמייצב. השרשראות הארוכות שלו מסתבכות זו בזו ובשרשראות הפקטין של העגבנייה, תנועת הנוזלים מואטת והרוטב מסמיך. במקביל, חלבוני הגבינה, אם הוספה, פועלים כמתחלבים: יש להם צד חובב מים וצד חובב שמן. הם נקשרים גם לשומן וגם לנוזלי העגבנייה ולמים, מגדילים את צמיגות הרוטב, ויוצרים רוטב קטיפתי, אחיד ויציב שלא נפרד.

הפתרון ללזניה: צמצום, בשאמל וג'לטין

בלזניה נדרשים פתרונות אחרים, כי הפסטה נאפית בתנור ואין אפשרות לבצע מנטקטורה ולהקפיץ את הרוטב במחבת ברגע האחרון. בנוסף, החום הגבוה בזמן האפייה מפרק אמולסיות חלשות וגורם לעגבניות להפריש את הנוזלים שלהן, כיוון שהמים מתאדים, הפקטין והסיבים התזונתיים מתחילים להתפרק, ותנועה קינטית מהירה של מולקולות המים והשמן מגדילה את הסיכוי שלהם להתאחד לשכבות נפרדות. ההיפרדות מובילה ליצירת ה"שלולית" המוכרת בתחתית התבנית.

כדי לקבל לזניה יציבה שאינה מתפרקת, נשענים על שלושה עקרונות מדעיים:

1. צמצום הרוטב
הדרך הטובה ביותר למנוע מהמים להיפרד בתנור היא לא להכניס אותם לשם מלכתחילה. על רוטב העגבניות ללזניה להיות סמיך ומרוכז בהרבה מרוטב לפסטה רגילה. בישול ארוך על אש נמוכה מאדה את המים החופשיים ומאפשר לפקטין ולסיבים התזונתיים שבעגבנייה להסתבך זה בזה היטב, כדי שילכדו את השומן והנוזלים ברשת צפופה ויציבה שלא נשברת בקלות בחום התנור.

2. שכבת הגנה – רוטב הבשאמל
בלזניה איטלקית על בסיס רוטב בולונז, משתמשים בשכבות של רוטב בשאמל. מבחינה כימית, מטרתו לשמור על המאפה מפני היפרדות נוזלים, שכן הוא מכיל:

  • רשת עמילן. הרוטב מבוסס על רביכה של קמח וחמאה. העמילן שבקמח יוצר ג'ל יציב שסופח אליו וכולא בתוכו את הנוזלים שמשתחררים מהעגבניות או מדפי הפסטה בזמן האפייה.
  • חלבונים. חלבוני החלב, כמו הקזאין, פועלים כמתחלבים חזקים. במהלך האפייה, שכבות הבשאמל ושכבות רוטב העגבניות מתמזגות בחלקן. הבשאמל קושר אליו את המים והשומן שיוצאים מרוטב העגבניות ומאחד את המנה כולה למבנה מוצק, קטיפתי ויציב.

3. המתחלב הבשרי, ג'לטין
במקרה של לזניה בשרית, יש במנה רכיב נוסף שתורם לייצוב רוטב העגבניות, והוא הקולגן מהבשר, שבחימום מתפרק והופך לג'לטין. לחלבוני הג'לטין יש צד חובב מים וצד חובב שמן, ולכן הם, בדומה לחלבוני הגבינה, מסייעים ליצירת אמולסיה יציבה. כשהלזניה מתקררת לאחר האפייה, הג'לטין מסתדר במבנה של ג'ל, רשת חלבונית תלת-ממדית שכולאת בתוכה את הנוזלים. יש לשים לב שבבשר טחון רגיל אין מספיק ג'לטין לייצוב כזה, ולכן אפשר להוסיף מעט אבקת ג'לטין לרוטב הבשר כדי לחזק אותו, כפי שמוצע באתר Serious Eats.

מנוחה מחוץ לתנור

מעבר לכימיה של הרטבים, השלב המשמעותי קורה מחוץ לתנור. כשהלזניה רותחת, רשתות העמילן והחלבונים עדיין גמישות ונוזליות, ולכן חשוב מאוד לתת ללזניה לנוח 20–15 דקות על השיש לפני החיתוך. בזמן שהיא מתקררת והטמפרטורה יורדת, העמילנים מתגבשים מחדש (עוברים רטרוגרדציה), והחלבונים, הג'לטין והפקטין מתקשים וסוגרים את הנוזלים במקומם.

לסיכום, אפשר לייצב ולהסמיך רוטב עגבניות לפסטה או לזניה בשתי דרכים משלימות: הראשונה היא יצירת רשתות תלת-ממדיות של מולקולות – כמו הפקטין מהעגבניות, העמילן מהקמח או מהפסטה, או הג'לטין מהבשר – שכולאות בתוכן את הנוזלים. האפשרות השנייה היא בעזרת פעולת התיחלוּב של חלבוני הגבינה או הג'לטין, שעוטפים ומייצבים את טיפות השמן בתוך הפאזה המימית. יחד, המנגנונים האלה יוצרים אמולסיה יציבה ועשירה שלא מתפרקת בסיר או במהלך האפייה בתנור.

ייצוב רוטב עגבניות. משמאל: יצירת רשתות מולקולריות תלת-ממדיות כמו עמילן ופקטין. מימין למעלה: תיחלוב בעזרת חלבוני גבינה או חלב. מימין למטה: אמולסיה שהתפרקה.
להמשיך לקרוא ←
פורסם בקטגוריה אמולסיות, ג'לים, חלב וגבינות, ירקות ופירות, סוכר, על קצה המזלג, קצף, רטבים, שיטות בישול | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

מזון בדיוני: הדפס לי עוגה. בעצם, ארוחה

מזל טוב לכל מי שחוגג השבוע יום הולדת! אולי אתם בדיוק מכינים, קונים או מקבלים עוגת יום-הולדת? עוגה קלאסית שכוללת ערבול, הקצפה, אפייה, ציפוי וקישוט? מה דעתכם לקפוץ יותר קדימה אל המאה ה-21 ולהדפיס לעצמכם, או ליקיריכם, עוגה?

ב"מעבדת המכונות היצירתיות", Creative Machines Lab, באוניברסיטת קולומביה הלכו על הרעיון הזה במלוא הקיטור. בשנת 2023, במקום קערות, מיקסר ותנור אפייה, הם השתמשו בתוכנת מחשב, מחסניות דיו אכיל ומערך לייזרים כדי להכין את הקינוח המודפס המורכב ביותר עד אז, עוגת גבינה בת שבע שכבות. שנתיים לאחר מכן, ב- 2025, הם הלכו צעד נוסף קדימה והדפיסו ארוחה שלמה בת שלוש מנות, שמורכבת מ-14 רכיבים שונים.

מפסלי סוכר לארוחות שף – קיצור תולדות הדפסת המזון

הדפסה בתלת-ממד היא טכנולוגיה שקיימת כבר מאז שנות ה-80 של המאה ה-20. במקור, חומרי הגלם שמשמשים כ"דיו" במדפסות הם פלסטיק, פולימרים או מתכת, והם משמשים למגוון תעשיות, מרפואה ועד תעופה.

הקפיצה הגדולה להדפסה של מוצרים אכילים החלה בשנת 2005, עם גישה חדשנית של פרופ' הוד ליפסון, מהנדס מכונות ורובוטיקאי, בוגר הטכניון, שניהל אז את מעבדת המכונות היצירתיות באוניברסיטת קורנל וכיום עומד בראשה באוניברסיטת קולומביה. הוא החליף את מזרקי הפלסטיק של מדפסת התלת-ממד במזרקים מלאים בשוקולד, גבינה מותכת ובצק עוגיות. החשיבה פורצת הדרך שלו ושל קבוצת המחקר שלו באותם ימים היא שסללה את הדרך לתחום הדפסת המזון כולו.

בעקבות פריצת הדרך, רבים וטובים הרימו את הכפפה והחלו לפתח את התחום בכיוונים שונים. למשל, בשנת 2011, לקחו את הרעיון שני סטודנטים לאדריכלות והקימו את חברת "מעבדת הסוכר", Sugar Lab . השניים השתמשו בדיו אכיל שמבוסס על אבקת סוכר מורטבת במים כדי להדפיס פסלי סוכר מורכבים גיאומטרית, שבלתי אפשרי להכין ידנית.

פסל סוכר מודפס של ה- Sugar Lab. Photo courtesy of The Sugar Lab

אתגר המרקם

המוצרים הראשוניים שהודפסו היו תרגיל טכנולוגי נהדר וראשוני, כאשר בתחילת הדרך התמקדו המפתחים בעיקר בפיצוח השיטה ברמה הטכנית ובאסתטיקה של התוצרים. חברות ומעבדות השתמשו בחומרי גלם יבשים שהורטבו, או בממרחים, כדי ליצור את ה"דיו" האכיל. את הדיו הזה הם מילאו במחסניות והדפיסו שורה אחר שורה, שכבה אחר שכבה, כדי ליצור מנות טעימות או צורות גיאומטריות מרהיבות.

אולם ככל שהתחום השתכלל, התברר כי אחת המגבלות הגדולות של המאכלים המודפסים היא המרקם החד-גוני שלהם. מכיוון שכל המאכלים נבנו באותה טכניקה של זילוף מתמשך אחיד, התוצרים היו בעלי תחושת פה, mouthfeel, דומה מאוד. משחקי מרקם – השילוב בין פריך לנימוח, בין מוצק לרך – הם מהאלמנטים החשובים ביותר בחוויית האכילה שלנו ובהנאה מהמזון. מרקם אחיד שחוזר על עצמו הופך למשעמם מהר מאוד, ולא יכול להתחרות במורכבות של מנה שבושלה או נאפתה בצורה מסורתית.

התוספת שמסתלסלת

החטיף המסולסל המודפס. Creative Machines Lab / Cornell University

מכאן, האתגר הבא של ליפסון וצוותו, היה לא רק לייצר מנות יפות או צורות מורכבות, אלא להדפיס מנות בעלות מרקמים מגוונים ועשירים.

אחד הפיתוחים המעניינים שלהם נולד בשנת 2011, בשיתוף פעולה עם השף דיוויד ארנולד. יחד, הם יצרו חטיף מטוגן מבצק מסולסל. המדפסת הזליפה דיו של בצק תירס במבנה חלול, שהסתלסל מעצמו ברגע שיצא מפיית המזרק. המבנה הנקבובי תוכנן כך שבזמן הטיגון, הוא מאפשר לשמן החם לחלחל פנימה במהירות ולבשל את החטיף מבפנים ומבחוץ בו-זמנית. התוצאה היא מרקם קראנצ'י ופריך במיוחד, מבלי שהשכבה החיצונית תישרף. כיוון מחקר אחר של המעבדה, כחלק מפרויקט מדפסת ה-Fab@Home, ניסה לפצח איך מייצרים הבדלי מרקם שונים בתוך אותו המאכל עצמו במהלך ההדפסה. החוקרים הדגימו זאת על טורטייה: באמצעות שינוי צפיפות ההדפסה בלבד, הם הצליחו ליצור טורטייה שהיא פריכה ודחוסה בקצוות שלה, ורכה ואוורירית במרכזה.

קפיצת המדרגה: גיוס הלייזרים

פריצת הדרך המרקמית המשמעותית הגיעה כאשר הם שילבו בתהליך עבודה סימולטנית עם קרני לייזר, לשם הדפסה ובישול של מנות חלבון.

החוקרים טחנו חזה עוף ונתחי סלמון למרקם של משחה חלקה, בתור ה"דיו". בשילוב לייזרים, כפי שפורסם במחקרי המפתח של ד"ר ג'ונתן בלוטינגר על צריבת סלמון ועל בישול של עוף, המערכת הצליחה לבשל את משחת הבשר והדג במדויק מבפנים כלפי חוץ. העוף המודפס איבד באפיית הלייזר מחצית מכמות הנוזלים שמאבד עוף בתנור רגיל, מה שהפך אותו לעסיסי ורך, והלייזר איפשר לצרוב על פני השטח סימני גריל מדויקים ברמת המילימטר. בניסוי אחר, הם הדפיסו בצקים בעוביים משתנים ובישלו אותם בלייזר כדי לייצר מאפה אחד שחלקו פריך מאוד, כמו קרקר, וחלקו רך, כמו לחם, רק באמצעות שינוי משך החשיפה ללייזר במהלך ההדפסה.

אין חגיגה בלי עוגה

עוגת שבע השכבות המודפסת. הרכיבים הצמיגיים והמוצקים יותר שימשו כקירות תמך למילויים הרכים. Photograph: Jonathan Blutinger / Columbia Engineering

הניסיונות המוקדמים האלה סללו את הדרך לפרויקט המדהים, ההדפסה של עוגת שבע השכבות. כדי להנדס את הקינוח המורכב הזה, השתמשו החוקרים בשבעה סוגי "דיו" אכיל שונים: עיסת ביסקוויטים טחונים, חמאת בוטנים, ממרח נוטלה, מחית בננות, ריבת תות, רוטב דובדבנים וציפוי קרם.

האתגר הטכני המרכזי היה שמירה על היציבות המבנית של העוגה, כלומר, איך גורמים לשבע שכבות רכות לעמוד זו על זו מבלי שהקונסטרוקציה כולה תתמוטט. לאחר מספר ניסיונות, שבהם התוצר הסופי נראה כמו מגדל פיזה ברגעים פחות יציבים, הם חילקו את הרכיבים לפי היציבות והצמיגות-האלסטית שלהם. עיסת הביסקוויטים הטחונים היא החומר המבני החזק ביותר ולכן שימשה כבסיס מוצק וכקירות התמך החיצוניים של העוגה. חמאת הבוטנים והנוטלה שימשו כשכבות ביניים תומכות שיצרו "בריכות" ומחיצות פנימיות, ואל תוך החללים המוגנים האלה נמזגו החומרים הרכים והנוזליים: הריבה ומחית הבננות.

תוך כדי, עלתה השאלה הבאה: איך אופים מבנה שכבות מורכב שכזה?

העוגה לא נאפתה בתנור. היא הודפסה ובושלה סימולטנית. המדפסת הזריקה שכבה של רכיב מסוים, ומיד לאחר מכן, עוד לפני שהונחה השכבה הבאה, הוקרנה בקרני לייזר כדי להתמצק. קרן הלייזר הכחול יצרה אפקט אפייה מקומי בעומק, שחימם והקשה את השכבות המבניות, בעיקר את עיסת הביסקוויטים, והפך אותן לתשתית חזקה שמסוגלת לשאת את משקל השכבות הבאות, וקרן הלייזר האינפרא-אדום בישלה בעדינות את הבלילות והמשחות, כמו מחית הבננה, כדי שייקרשו ויתמצקו והעוגה לא תהיה נוזלית.

מערכת הלייזרים שנבנתה מבוססת על מראות שמסתובבות במהירות על פי פקודה דיגיטלית ומכוונות את קרני הלייזר אל נקודת ההזרקה המדויקת של המזון, מחשבת את משך חשיפת המשחות לחום, מפצה על שינויי הנפח וההתכווצות של המזון באפייה, ומשנה את עוצמת הלייזרים עם האטת זרבובית המזרק בסיבובים, כדי למנוע חריכה או תת-בישול. התהליך כולו, שכלל את ההדפסה והבישול בלייזרים, לקח 30 דקות.

להמשיך לקרוא ←
פורסם בקטגוריה אפיה, מזון בדיוני | עם התגים , , , , , , , , , , , | 6 תגובות

מי שמצביע משפיע: גרסת הכימיה של המטבח

בחוץ המערכת הפוליטית סוערת לקראת הבחירות לכנסת ה-26, אבל אצלנו במטבח מתקיימת מערכת בחירות יום-יומית, סוערת לא פחות – הבחירות המולקולריות.

מולקולות, אטומים ויונים מנהלים קמפיינים בלתי פוסקים. הם מקימים גושים, מחרימים זה את זה ומנסים להרכיב את ה"ממשלה" הבאה שתקבע איך האוכל שלנו ייראה, יריח וייטעם. וכשאנחנו מבשלים, אנחנו אלה שקובעים את חוקי הבחירות ומטים את הכף. 

מוזמנים להצביע בבחירות של "מדע בצלחת"! לפני שאתם משלשלים את הפתק לקלפי המולקולרית שלנו בסוף הפוסט, הכירו את מצע המפלגות המתחרות.

  1. גוש המים והקשרים ההידרופיליים

המצע: מולקולות המים הן המצביעות הדומיננטיות ביותר בצלחת. הן מאמינות בקשרים חזקים ויציבים, קשרי מימן, ויוצרות גוש חזק והידרופילי, חובב מים, עם שותפות טבעיות כמו סוכר או מלח.

מדיניות החרם: המים מסרבים לשבת עם שמן באותה קואליציה. הם נצמדים זה לזה בחוזקה, ומפעילים אינטראקציות הידרופוביות, פוחדות ממים, שמחרימות את השמן ומאלצות אותו להיפרד לשכבה נפרדת. 

2. מפלגת ה-pH המשתנה – האנתוציאנינים

המצע: בכימיה, מאבק כוחות מרכזי הוא בין חומצות לבסיסים, יוני מימן +𝐻 מול יוני הידרוקסיד -𝑂𝐻. לפי השקפת המפלגה הזאת, רמת החומציות משנה את הכל.

האסטרטגיה הפוליטית: מולקולות האנתוציאנינים – הפיגמנטים שבתותים, צנוניות, כרוב סגול וחצילים – הן הפוליטיקאיות הגמישות ביותר בטבע. שימו אותן בסביבה חומצית? הן הופכות לאדומות-ורודות. שימו אותן בסביבה בסיסית? הן עושות מהפך מולקולרי ומשנות את עורן לסגול, כחול ואפילו ירוק. המרכיבים הם אותם מרכיבים, אבל ה- pH  קובע את הנטייה. 

3. חזית תגובות מאיאר – הסוכרים והחלבונים

המצע: מפלגה שהיא בעד הסכמי עודפים, טמפרטורות גבוהות וניחוחות ממכרים. היא קמה מתוך אמונה שכאשר מולקולות בוחרות לא להישאר לבד אלא להתאחד, קורה משהו טוב. 

ההסכם הקואליציוני: כשצולים סטייק, אופים חלה או קולים קפה בטמפרטורה של מעל 140 מעלות, קבוצות האמינו של החלבונים וקבוצות הקרבוניל של הסוכרים המחזרים בוחרות להגיב אלה עם אלה. זהו הקמפיין הסוער ביותר במטבח: שרשרת של תגובות, תגובות מאיאר, שבהן המולקולות מתפרקות ומתחברות מחדש שוב ושוב ושוב ליצירת מאות תרכובות ריח, טעם וצבע חום זהוב. כשאתם בוחרים את הטמפרטורה, אתם קובעים את פרופיל הניחוח של המנה.

4. סיעת גבישי בטא – גביש V בשוקולד

המצע: מפלגת האיכות והגיבוש. היא דורשת משמעת קואליציונית נוקשה ודוגלת בטימפרור, אבל מבטיחה בתמורה שוקולד מבריק, יציב, פציח, וכזה שניתך בחום הגוף.

מאבק השליטה: כשחמאת קקאו נוזלית מתקשה, המולקולות שלה, הטריגליצרידים, יכולות להסתדר בשישה מבנים גבישיים שונים ("פולימורפים"). המועמדים ממוספרים מ-I עד VI ואם נשאיר להם חופש הצבעה, נקבל שוקולד פירורי, שמנוני, בצבע מאט, שניתך בחום נמוך. תהליך הטימפרור הוא תעמולת בחירות קפדנית שמשכנעת את המולקולות לבחור רק בגביש V (גביש בטא) – היחיד שיוצר שוקולד מבריק, פציח, וכזה שניתך כמו שצריך ב-34 מעלות, ישר בתוך הפה.

5. הלציטין המתווך – מפלגת המרכז הקלאסית

המצע: כדי לפתור משברים ולהקים ממשלת אחדות יציבה, אמולסיה, כמו במיונז או ברוטב וינגרט, חייבים מתווכי-על שידעו לגשר על הפערים.

הפתרון המדיני: הלציטין, שנמצא בחלמון הביצה, מחזיק בשני כובעים: יש לו קצה אחד אוהב מים וקצה שני אוהב שמן. הוא היחיד שמסוגל לחבר בין שני הגושים העוינים, להושיב את המים והשמן יחד באותה קואליציה, וליצור מרקם אחיד וחלק בצלחת.

עכשיו תורכם להשפיע! הקלפיות המולקולריות נפתחות ברגע זה. במי אתם בוחרים?

הצביעו בסקר או כתבו בתגובות את שם המפלגה שבחרתם.

💧 גוש המים:  חזקים ביחד – שומרים על גוש יציב!

🍋 מפלגת ה-pH -האנתוציאנינים: משנים את הצבע – נשארים באותו הטבע!

🥩 חזית תגובות מאיאר: כי טעם וריח לא קונים בכסף – עושים הסכמי עודפים!

🍫 סיעת גבישי בטא: מפלגה עם משמעת: רק גביש V מביא איכות!

🥚 הלציטין המתווך: לציטין – הגשר שמחבר בין שמן ומים!

פורסם בקטגוריה Uncategorized, אמולסיות, בשר, טעם וריח, צבע, שוקולד, שמנים ושומנים | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , | 6 תגובות

על קצה המזלג: "מנה חמה" ביתית

דנית שאלה: איך אפשר להכין "מנה חמה" ביתית? יש תהליך שמאפשר לפסטה להיות בסטנד ביי כשצריך משהו מהיר בבית?

כדי לגרום לפסטה רגילה להתבשל תוך 3 דקות של השרייה במים רותחים תעשיית המזון משתמשת בתהליך של בישול מראש וייבוש מהיר באוויר חם, או טיגון עמוק כדי לנדף את המים. כדי ליצור "מנה חמה" ביתית, ננסה לחקות את התהליך.

שלב 1: חצי-בישול ראשוני

פסטה יבשה מורכבת מרשת חלבוני גלוטן שבתוכה ארוזות גרנולות של עמילן. העמילן מורכב משני סוגי פולימרים: שרשראות ישרות של עמילוז, ושרשראות מסועפות של עמילופקטין. בפסטה היבשה, רכיבים אלו ארוזים במבנה גבישי צפוף.

כשמכניסים את הפסטה למים רותחים, מולקולות המים מחלחלות, דרך רשת הגלוטן שבבצק הפסטה, לתוך גרנולות העמילן. הגרנולות סופגות מים, מתנפחות ומאבדות את המבנה הגבישי שלהן. מולקולות עמילוז חופשיות מתחילות לצאת מהגרנולות ויוצרות רשת תלת-ממדית של שרשראות עמילן שכולאת בתוכה מים – תהליך המכונה ג'לטיניזציה.

בגרסה הביתית של "מנה חמה", כדי להבטיח שהעמילן עבר רק ג'לטיניזציה ראשונית, עוצרים את הבישול בשלב מוקדם מאוד. בשלב זה הפסטה עדיין קשה במרכזה, ורשת החלבונים הקרושה של הגלוטן שומרת בהצלחה על שלמות המבנה שלה. העצירה המוקדמת חשובה כדי שגרנולות העמילן לא יתנפחו יותר מדי ויפרצו את רשת הגלוטן בשלב האחרון, כאשר מוזגים על המנה את המים הרותחים לפני האכילה, מה שהיה הופך את המרקם לעיסתי ודביק.

בבית, נבשל את הפסטה במשך כחצי מהזמן המצוין בהוראות האריזה. לדוגמה, כ-6 דקות עבור פסטה שזמן הבישול הרגיל שלה הוא 11 דקות.

שלב 2: ייבוש מהיר בתנור

מיד בתום הבישול המקוצר, כאשר הפסטה עדיין לוהטת, מעבירים אותה לתבנית שטוחה ואופים בתנור בחום נמוך של 70-80 מעלות צלזיוס למשך שעתיים-שלוש, תלוי בסוג הפסטה וכמה מים ספגה. מטרת השלב הזה היא נידוף המים תוך שימור המבנה הכימי החדש.

במהלך האפייה, המים החופשיים יוצאים החוצה דרך פני השטח של הפסטה ומתאדים. מכיוון שהעמילן כבר עבר ג'לטיניזציה חלקית והפך לרשת תלת-ממדית, יציאת המים משאירה אחריה נקבוביות פנויות. רשת הגלוטן והעמילן מתקשה סביב החללים הללו, ונוצר מבנה דמוי ספוג יבש.

הסימן לכך שהתהליך הושלם והלחות התנדפה לגמרי הוא כאשר הפסטה מאבדת את גמישותה, וחוזרת להיות קשה, שבירה ויבשה למגע, כמו שהיתה בקופסא לפני הבישול. אם היא תישאר גמישה ולחה, היא עלולה לפתח עובש ואף להתקלקל במהלך האחסון.

חלון הזמנים כאן קריטי: אם הפסטה המבושלת תתקרר לאט לפני הכנסתה לתנור, שרשראות העמילוז יתארגנו מחדש באופן ספונטני למבנה גבישי צפוף וקשיח של עמילן עמיד שלא יספוג מים בקלות בשנית, תהליך שנקרא רטרוגרדציה. הייבוש המיידי בחום מונע את ההתגבשות מחדש של השרשראות ומקבע אותן במצבן הנוכחי, רשת נקבובית, שמוכנה לספיגת נוזלים מהירה ברגע האמת.

שלב 3: העשרת המנה בתוספות ובאבקות תיבול

כדי להפוך את הפסטה המיובשת לארוחה שלמה, אפשר להוסיף לצנצנת תערובות של ירקות מיובשים, כמו שבבי גזר, בצל, סלרי או פטריות (קונים בחנויות תבלינים או מכינים בייבוש בתנור הביתי על חום נמוך) ואבקות תיבול מסיסות במים כמו אבקת שום, אבקת בצל או אבקת עגבניות מיובשות.

ירקות מיובשים איבדו את רוב הנוזלים שהיו בתוך התאים שלהם. כשמוזגים מים רותחים, הם מחלחלים במהירות אל תוך הרקמות המיובשות בתהליך של פעפוע, דיפוזיה. הנוזלים ממלאים מחדש את החללים הריקים בתאים, מנפחים את הסיבים ומחזירים לירקות את הנפח, הצבע והמרקם הנגיס שלהם.

אבקות התיבול, מצידן, מכילות מולקולות טעם וריח מסיסות במים לצד חלקיקים מיקרוסקופיים של הירק המקורי. המים הרותחים ממיסים ומפזרים את המולקולות האלה ליצירת המרק, ותוך כדי כך מפתחים וממצים את פרופיל הטעמים והארומות העשיר של המנה.

שלב 4: רה-הידרציה מהירה

בשלב זה, אפשר לאחסן את הפסטה המיובשת בהיכון בארון. כאשר נמזוג עליה מים רותחים ונכסה את הכלי למשך 3-5 דקות, היא תספוג מים מחדש.

בניגוד לפסטה יבשה רגילה, שבה מולקולות המים צריכות לפלס את דרכן באיטיות מבעד למבנה גבישי אטום וצפוף של הגרנולות, כאן המים הרותחים עוברים במבנה הנקבובי שקיבענו בשלב הקודם. פתחי הנקבוביות הפתוחים מושכים את המים החמים פנימה אל עומק המנה בפעולה נימית, קפילרית.

במקביל, החום הגבוה של המים הרותחים גורם להיחלשות קשרים זמניים שנוצרו בין השרשראות במהלך הייבוש, ומאפשר למולקולות המים להיקשר לשרשראות העמילן והגלוטן בעזרת קשרי מימן חדשים. המבנה המתחדש מחזיר לפסטה את הלחות והאלסטיות שלה. בזכות הקיבוע המבני המקדים, הפסטה חוזרת למרקם רך, מבושל ומוכן לאכילה תוך דקות ספורות, ללא צורך בבישול נוסף.

להמשיך לקרוא ←
פורסם בקטגוריה על קצה המזלג, שיטות בישול | עם התגים , , , , , , | 14 תגובות

מי שמצביע משפיע: גרסת המרמיטה השמנה

מרמיטה נערכת לקראת החורף. Photo: Katie Adler/RMBL

לא רק אצלנו רצות מערכות בחירות סוערות ומתוחות לקראת אוקטובר. בצד השני של העולם, בלב הרי הרוקי בקולורדו, הסתיימה לאחרונה מערכת בחירות דרמטית, צמודה, ובעיקר, עגלגלה – שבוע המרמיטה השמנה, Fat Marmot Week.

בדומה לתחרות "הדוב השמן" המפורסמת באלסקה, עליה כתבתי כאן בעבר, ושסבב נוסף שלה התקיים בספטמבר, העיקרון הוא "הכן את גופך לחורף". גם פה, הגולשים מצביעים למרמיטה שהצליחה לתפוח בצורה המרשימה ביותר ולצבור כמה שיותר שומן לקראת תרדמת החורף. אך התזונה של שני בעלי החיים האלה שונה ויש לך השפעה על החורף שלהן. הדובים זוללים דגי סלמון, משמינים, ואחר-כך ישנים במהלך החורף כאשר חום גופם נשאר פחות או יותר קבוע.

לעומת זאת, מרגע שהמרמיטות נכנסות למחילה בספטמבר ובמהלך שנת החורף שלהן, טמפרטורת הגוף שלהן הולכת ויורדת מ- 39 מעלות לכמעט 0 מעלות צלסיוס, וקצב הלב שלהן יורד מ-200 פעימות לדקה ל-5 פעימות בלבד. לכן חשוב במיוחד שהמזון שבו פיטמו את עצמן בקיץ יתמוך בשינוי הזה.

הבעיה: נקודת הקיפאון של השומן הרווי

אם המרמיטות היו חוגגות על שומן רווי, כמו זה שיש בשוקולד, חמאה, או המבורגר, הרי שמולקולות השומן במזון היו בעלות שרשראות ארוכות ונארזות במבנה גבישי צפוף וקשה, כמו שומן בקר שמתקשה במקרר. בטמפרטורת גוף של 2 מעלות, השומן בגוף המרמיטה היה קופא והופך למוצק. שומן מוצק לא זורם, אי-אפשר לפרק אותו ולהפוך אותו לאנרגיה, וסיכוי גבוה שהמרמיטה לא היתה מתעוררת באביב…

האריזה הצפופה של שומן רווי, בעל שרשראות ישרות, לעומת הכיפופים בשרשראות של שומן לא רווי ורב-בלתי רווי.

הפתרון בקלפי: מפלגת ה-PUFA, חומצות שומן רב-בלתי רוויות

כדי להתמודד עם האתגר הפיזיולוגי הזה, המרמיטות בוחרות להתמקד בתפריט ספציפי מאד של צמחים אלפיניים, עשירים בחומצות שומן רב-בלתי-רוויות, PUFA (Poly Unsaturated Fatty Acids), ובעיקר בחומצה לינולאית, , אומגה 6, שקופאת רק ב- 12- מעלות צלסיוס.

כל השנה, המרמיטות אוכלות מכל הבא ליד, עשבים, פרחים וזרעים שנמצאים בסביבה, כדי לקבל חלבונים ואנרגיה זמינה ליומיום. אך לקראת תרדמת החורף הן מתמקדות באופן סלקטיבי בצמחים שמכילים אומגה-6, כמו תלתן אלפיני או זנב ארי אלפיני, ונמנעות במכוון בסוף הקיץ מצמחים עשירים באומגה 3, חומצה אלפא-לינולנית. מחקרים הראו שעודף של אומגה 3 בתזונתן פוגע ביכולתן להיכנס לשינת חורף תקינה, כיוון ששומנים אלה מעודדים את הגוף לייצר חום, ואילו בתקופת השינה הגדולה המטרה היא דווקא להוריד את חום הגוף למינימום. 

השומן הרב-בלתי-רווי נשאר נוזלי וגמיש גם בטמפרטורות קיפאון, וגוף המרמיטה יכול להמשיך ולפרק אותו לאנרגיה זמינה לאורך כל החורף, מבלי לקפוא מבפנים.

להמשיך לקרוא ←
פורסם בקטגוריה Uncategorized, שמנים ושומנים | עם התגים , , , , , , , , , , | תגובה אחת

פרס נובל בצלחת: למה לקימל ולנענע יש אותה המולקולה, אבל טעם שונה?

מה הקשר בין פרס נובל לכימיה לשנת 2026, לבין זרעי קימל ועלי נענע? איך מבנה מרחבי קובע את טעם החריימה? ואיזו חידה קולינרית מבריחה מכאן גם ערפדים וגם כימאים? הצטרפו למסע מרתק בין מעבדות שטוקהולם לארון התבלינים שלכם, ומצאו את התשובה לשאלה האלמותית של "בלי סודות": כירָאלִיּוּת – איך בכלל קוראים את זה?

השבוע הכריזה ועדת פרס נובל על הזוכים לשנת 2026 בפרס הנובל בכימיה, אנרי קגן וקנסו סואי. הנובל הוענק להם על פריצות דרך בחקר הכיראליות, אסימטריה מולקולרית.

גם מבלי להכיר את המילה "כיראליות", אנחנו מכירים, מריחים וטועמים את התופעה הזו בכל פעם שאנחנו נכנסים למטבח. כדי להבין מה גרם לוועדת הפרס בשטוקהולם להתרשם כל-כך מהמחקרים פורצי הדרך של קגן וסואי, כל שאנו צריכים הוא להסתכל על כפות הידיים שלנו, על מיכל של זרעי קימל ועל צרור של נענע.

https://www.nobelprize.org/ זוכי פרס הנובל בכימיה לשנת 2026, אנרי קגן וקנסו סואיי.

מולקולות עם יד ימין ויד שמאל

בכימיה, מולקולות כיראליות הן מולקולות שיש להן "תאומת מראה". המילה מגיעה מהמילה היוונית חייר שמשמעותה "יד", שהרי כפות הידיים שלנו הן דוגמה מושלמת לכיראליות. יד ימין ויד שמאל בנויות מאותן אצבעות ומאותם מבנים, והן נראות כמו השתקפות זו של זו במראה. אבל איננו יכולים לחפוף אותן במדויק זו על זו – אם נניח יד אחת על השנייה כששתיהן פונות לאותו כיוון, למשל שבשתיהן כף היד פונה למטה וגב הכף פונה למעלה, האגודלים יפנו לצדדים מנוגדים.

בספר הלימוד הרציני לכימיה אורגנית באוניברסיטה, של סולומונס, הסתתרה בדיחה בנושא: לכל דבר בעולם יש תמונת ראי, בין אם היא חופפת למקור ובין אם לא. חוץ מ… לערפדים, כמובן!

אבל אם נחזור לכימיה, בעולם המולקולות האסימטריה הזו היא קריטית. יש מולקולות שהן זהות בהרכב האטומים שלהן, אבל הסידור המרחבי שלהן הפוך. הן תמונת מראה לא חופפת זו של זו, ומכונות אננטיומרים.

וכאן אנחנו מגיעים לקימל ולנענע.

הקרוון של הנענע והקרוון של הקימל הם תמונות ראי. באיור זה מודגם הקונפסט, לשרטוט מדוייק של המולקולות ראו השרטוט המדעי למטה.

אותה המולקולה, שני תבלינים שונים

אם נסתכל על מולקולת הריח קרוון Carvone, היא קיימת בטבע בשתי תצורות מראה, ימנית ושמאלית:

צורה אחת –  R-carvone. היא נמצאת בכמויות גדולות בזרעי קימל (כרוויה) ושמיר. זהו הריח האדמתי, החם והעמוק שמזוהה עם לחם שיפון או חריימה.

צורה שנייה –   S-carvone. המבנה שלה הוא תמונת הראי של הגרסה הראשונה. היא הרכיב המרכזי בשמן האתרי של הנענע Spearmint  , הריח המרענן שאנחנו אוהבים בתה.

להמשיך לקרוא ←
פורסם בקטגוריה חדשות בפיתה, חם מהתנור, טעם וריח, ירקות ופירות | עם התגים , , , , , , , , , , , , | 4 תגובות

יותר מ-800 מולקולות של געגוע

מישל ניסנבאום ז"ל

"מי פנוי לקפה?"

זה היה המשפט הקבוע של מישל ניסנבאום ז"ל. משפט קטן, פשוט. מי שהכיר את מישל ידע שיש מאחוריו לב חם וחיבור עם אנשים. מישל נחטף ב- 7 באוקטובר כשנסע להציל את נכדתו, ונרצח באותו יום ארור. היום, החיבור הפשוט שהציע דרך הקפה מקבל משמעות עמוקה עוד יותר.

כשקולים את פולי הקפה, החום מפעיל את תגובות מאיאר, שרשרת תגובות שמייצרת יותר מ- 800 מולקולות ריח נדיפות, כמו פיראזינים, שנותנים את הניחוח הקלוי והאגוזי, פוראנים, שתורמים מתיקות קרמלית, ותיולים, שמוסיפים גוונים פירותיים ואדמתיים.

כשאנחנו מריחים את הקפה, המולקולות הנדיפות נקשרות לקולטני הריח באף ומפעילות מסלול עצבי מיוחד. שאר החושים שלנו, כמו ראייה או שמיעה, עוברים קודם עיבוד לוגי במוח (בתלמוס), אבל חוש הריח מדלג על התחנה הזאת ומגיע ישירות אל המערכת הלימבית, המוח הרגשי, המרכז שאחראי על רגשות ועל זכרונות. לכן ריח של קפה טרי מעורר בנו תחושה ביתית של חמימות, נחמה וביטחון.

כשמישל שאל "מי פנוי לקפה?", הוא בעצם השתמש בכימיה כדי להציע נוכחות. הוא יצר עבור הסובבים אותו רגע של עצירה ממירוץ החיים כדי להתחבר, לשוחח ולהיות יחד. בסופו של דבר, הקולינריה והמדע הכי יפים הם אלה שמחברים בין בני אדם.

השבוע, כשאתם מכינים לעצמכם כוס קפה, קחו נשימה עמוקה מהניחוח שלו. נסו לזהות את החמימות והנחמה שהוא מביא, וחשבו על מישל ועל מאות הקורבנות של השבעה באוקטובר, אנשים של חיים, של חיבור ושל קהילה, שנלקחו מאיתנו. בכל כוס קפה שנקטעה באותו בוקר, נותר רגע של חיבור שננסה להמשיך ולקיים לזכרם.

הלב עם משפחת ניסנבאום ועם כל משפחות הקורבנות והחללים. יהי זכרם ברוך.

להמשיך לקרוא ←
פורסם בקטגוריה טעם וריח, לזכר, קפה ותה | עם התגים , , , , , , , , , | תגובה אחת

סביצ'ה: דנטורציה אקספרס

כשאנו חושבים על בישול, המחשבה הראשונה שעולה בדרך-כלל היא שיטות שמערבות חום, כמו בישול בנוזלים, טיגון, צריבה, אפיה או קליה. אך אפשר להסתכל על בישול באופן כולל יותר, כשינוי כימי ומבני בחומרי הגלם במטרה להפוך אותם לטעימים, נגיסים וקלים יותר לעיכול. המנגנון המרכזי שמשותף לרוב שיטות הבישול הוא דנטורציה, פתיחה ושינוי המבנה התלת-מימדי של החלבונים. אפשר להגיע לכך גם ללא חום כלל, למשל באמצעות שימוש בחומצה, בבסיס או בריכוזי מלח גבוהים.

הבישול החומצי

תהליך ה"בישול" בחומצה בסביצ'ה. החלבונים עוברים דנטורציה (הרס המבנה התלת-מימדי) ואז קואגולציה (קרישה) כאשר שרשראות החלבונים הפתוחות מסתבכות זו בזו ויוצרות קשרים כימיים חדשים ביניהן. ניתן לראות בעין שינויים בצבע ובמרקם הדג.

מנת הסביצ'ה, Ceviche,היא אולי המנה המפורסמת ביותר של "בישול קר" בעזרת חומצה. להכנתה משתמשים בעיקר בדגי ים לבנים וטריים כמו לברק, דניס או אינטיאס, בזכות טעמם העדין ומרקמם המוצק, אם כי גם דגים שומניים כמו סלמון מתאימים.

במצבם הטבעי, חלבוני הדג בנויים כשרשראות ארוכות ומקופלות, שמוחזקות יחד בקשרים כימיים ויוצרות מבנה תלת-ממדי יציב. כשמציפים את הדג במיץ לימון או ליים, רמת החומציות בסביבתו עולה, ורמת ה- pH יורדת. החומצה הציטרית משנה את המטענים החשמליים של החלבונים וגורמת לשרשראות המקופלות להיפתח ולהיפרס, לעבור דנטורציה. כעת, השרשראות הפרוסות מסתבכות זו בזו ויוצרות רשת חלבונים חדשה בתהליך של קרישה, קואגולציה.

רשת החלבונים החדשה שנבנית משנה את מראה בשר הדג מרירי, חלקלק ושקוף, למוצק, אטום ולבן. השינוי הוויזואלי נובע מפיזור האור: כשהדג נא, החלבונים מסודרים באופן שמאפשר לקרני האור לעבור דרכם כמעט ללא הפרעה, מה שמעניק לו מראה חצי שקוף. בעקבות הכבישה החומצית, המבנה המולקולרי משתנה; כעת, קרני האור שפוגעות בדג נתקלות במחסומים רבים ומתפזרות לכל עבר, מה שנראה לעינינו כצבע לבן ואטום. זה אותו תהליך שמתרחש בחלבון הביצה כשמטגנים חביתה.

השינוי במראה של דג נא לעומת דג מבושל נובע מפיזור אור שונה. אור שפוגע בחלבונים מסודרים מוחזר באופן אחיד והדג ייראה לנו שקוף, לעומת אור שפוגע ברשת חלבונים ויפוזר לכל עבר והדג ייראה לנו אטום.

השעון הביולוגי של הסביצ'ה

השינוי במרקם נתח הדג עם זמן הבישול (ההשריה בחומצה). אחרי 2 דקות הדג עדיין נא. אחרי 10 דקות המנה מוכנה, השכבה החיצונית מבושלת בעוד שהפנים עדיין נא. אחרי 30 דקות המנה בושלה ביתר והדג יבש .

ההבדל המרכזי בין סביצ'ה רעננה לבין הרינג בתחמיץ, הוא זמן הכבישה. החומצה הציטרית שבלימון חודרת אל רקמת הדג בקצב ממוצע של כמילימטר או שניים כל מספר דקות. כיוון שבסביצ'ה זמן הבישול קצר, רואים את השינוי במרקם תוך דקות.

להמשיך לקרוא ←
פורסם בקטגוריה דגים, שיטות בישול | עם התגים , , , , , , , , , | 10 תגובות

על קצה המזלג מארח: שקדים, הקפאת לחם, פרוביוטיקה, שילוב חלבונים, יוד במזון, מיץ אננס, עמילן

לפעמים שאלותיכם, קוראות וקוראים יקרים, נוגעות לא רק בכימיה אלא גם בתזונה והשפעתה על חיינו. לכן הטור הפעם נכתב בשיתוף עם התזונאית הקלינית נאוה רוזנפלד, הכותבת כ-14 שנה טור שבועי במוסף שישי של "מעריב". בטוריה היא בוחנת את התזונה מזוויות שלא תמיד חושבים עליהן – ממיתוסים ואמונות שהשתרשו עם השנים, דרך מחקרים חדשים ומפתיעים, ועד הקשר שבין מה שאנחנו אוכלים לבריאות, להרגלים ולתופעות שמלוות את כולנו. מה באמת נכון מכל מה שסיפרו לנו על אוכל ותזונה, ואילו דברים עשויים להפתיע אתכם?

מוזמנים להמשיך לקרוא באוסף הטורים של נאוה ב"מעריב":

https://www.maariv.co.il/journalists/nava-rosenfeld-3991

השבוע מתפרסם בטור של נאוה לקט תשובות לשאלות בנוגע להשריית שקדים, הקפאת לחם ופרוביוטיקה. תוכלו לקרוא אותו פה או בקישור הזה ישירות לטור.

בנוסף, תוכלו למצוא כאן בהמשך הפוסט תשובות לגבי שאלות נוספות.

רוברט שאל: חלבון מן הצומח ומן החי: האם לשלב או לא לשלב באותה ארוחה?

 השאלה נוגעת לשילוב בין פחמימות מקטניות או דגנים למוצר מן החי באותה ארוחה. אין צורך לתכנן כל ארוחה כאילו היא ניסוי במעבדה. אדם בריא שאוכל מגוון מזונות במשך היום מקבל בדרך כלל את כל חומצות האמינו החיוניות הדרושות לו, גם אם אינו מחבר בקפידה קטניות עם דגנים באותה צלחת.

מזונות מן החי, כגון ביצים, מוצרי חלב, דגים ובשר, מכילים בדרך כלל את כל חומצות האמינו החיוניות, ובמקרים רבים פרופיל חומצות האמינו שלהם מתאים היטב לצורכי האדם והם נעכלים ביעילות גבוהה יחסית. עם זאת, המונח “חלבון מלא” אינו אומר בהכרח שכל מנה מכילה את כל כמות החלבון או חומצות האמינו הדרושה לאדם; הדבר תלוי בכמות המזון, בהרכב התזונה ובצרכים האישיים. בחלבונים מן הצומח, חומצת אמינו מסוימת עשויה להימצא בכמות נמוכה יחסית. בדגנים, למשל, ליזין הוא לעיתים חומצת האמינו המגבילה; בקטניות, הזמינות היחסית של מתיונין וציסטאין נמוכה יותר.

לכן השילוב הקלאסי בין אורז ועדשים, לחם וחומוס או תירס ושעועית הוא שילוב הגיוני מבחינה תזונתית. הוא אינו חייב להתרחש באותה ארוחה. אין דרישה שכל ארוחה בפני עצמה תספק יחס מושלם של חומצות אמינו; החשיבות היא באספקה הכוללת לאורך היום, בכמות החלבון ובפיזורו. בסקירה שהתפרסמה בכתב העת Nutrients  בשנת 2020,  נבחנה איכותם של חלבונים מן הצומח ואת הדרכים לשפר אותה. החוקרים ציינו ששילוב בין מקורות צמחיים בעלי פרופיל חומצות אמינו משלים עשוי להעלות את איכות החלבון הכוללת.

מג'דרה, מרק שעועית עם אורז או קוסקוס, חומוס עם פיתה מדגנים מלאים ובאופן דומה מזונות מהחי כמו דגים, גבינה, יוגורט או ביצים לצד פחמימות הם גם שילובים אפשריים. השאלה החשובה יותר היא מה אוכלים לאורך היום, ומהי סך כמות החלבון.  עם זאת, אצל אנשים מבוגרים, מתאמנים ואנשים בתהליך החלמה, עשויה להיות חשיבות גם לכמות החלבון בכל ארוחה ולפיזורו לאורך היום, ולא רק לסכום היומי הכולל. לכן במצבים אלה כדאי לשקול תכנון אישי המותאם לגיל, למצב הבריאותי, לרמת הפעילות ולמטרות התזונתיות.

לקריאה נוספת:

Hertzler, S. R. et al. Plant Proteins: Assessing Their Nutritional Quality and Effects on Health and Physical Function  Nutrients 2020, 12(12), 3704

יעל שאלה: מאיזה מזון אנחנו יכולים לקבל יוד, מאחר שהמינרל הזה חסר במים מותפלים?

מים מותפלים מכילים בדרך כלל כמויות נמוכות מאוד של יוד, ולכן בישראל מי השתייה אינם נחשבים מקור תזונתי משמעותי ליוד. ריכוז היוד במי השתייה עשוי להשתנות לפי מקור המים ותהליכי הטיפול בהם, ולכן לא נכון להסיק שכל מי השתייה בישראל נטולי יוד לחלוטין.

יוד נמצא בדגי ים ובמאכלי ים, במוצרי חלב ובביצים. הכמות במזון משתנה לפי סוג המזון, מקורו, תזונת בעלי החיים ותהליכי הייצור. מלח מועשר ביוד יכול לספק יוד, אך אין לפרש זאת כהמלצה להגדיל את צריכת המלח. אם משתמשים במלח, עדיף לבחור מלח מועשר ביוד ולשמור על הכמות הכוללת נמוכה.

נכון למועד כתיבת שורות אלה, בישראל עדיין אין חובת העשרה כללית ותקפה של מלח שולחן ביוד, אך משרד הבריאות מקדם תקנות שיחייבו העשרת מלח שולחן לשימוש ביתי ביוד. לפי הפרסומים, התקנות צפויות לחול לאחר השלמת הליך החקיקה וההיערכות. מטרת המהלך היא לשפר את אספקת היוד, ולא לעודד צריכה מוגברת של מלח. נשים המתכננות היריון, הרות ומניקות זקוקות לתשומת לב מיוחדת לאספקת יוד, משום שיוד חיוני לייצור הורמוני בלוטת התריס ולתהליכי הגדילה וההתפתחות של העובר והתינוק. גם טבעונים, צמחונים שאינם צורכים די מוצרי חלב, ביצים או דגים, ואנשים שאינם משתמשים במלח מועשר ביוד עלולים לצרוך פחות מן הדרוש. ההמלצה על תוסף יוד, אם נדרש, תלויה במדיניות המקצועית, בכמות היוד הכוללת בתזונה ובהרכב התוסף או המולטי-ויטמין להיריון שהאישה כבר נוטלת. לכן אין להציג מינון מסוים כהמלצה אוניברסלית בלי להתייחס להנחיות המקצועיות הרלוונטיות ולתוסף שהאישה כבר משתמשת בו. מי שסובלים ממחלה של בלוטת התריס, למשל השימוטו, פעילות־יתר של הבלוטה או קשריות בבלוטה, לא צריכים להתחיל תוסף יוד בלי ייעוץ רפואי. גם אצות ותוספים ״טבעיים״ אינם פתרון תמים: תכולת היוד בהם עשויה להיות גבוהה מאוד ולא אחידה. לכן אין ליטול תוסף יוד במינון גבוה בלי לבדוק את הרכבו ולקבל ייעוץ מתזונאית קלינית או רופאה.

משרד הבריאות מקדם תקנות שיחייבו העשרת מלח שולחן לשימוש ביתי ביוד. לפי הפרסומים, התקנות צפויות לחול לאחר השלמת הליך החקיקה וההיערכות, ולא מדובר בהמלצה להגדיל את צריכת המלח.

לקריאה נוספת:

נאוה רוזנפלד, שלומית דיליאון, המחסור הסמוי: מי ההתפלה משפיעים על רמות המינרל הקריטי בגוף הישראלי, מעריב, 01/08/2025

National Institutes of Health, Office of Dietary Supplements. Iodine: Fact Sheet for Health Professionals. Updated 2026.

להמשיך לקרוא ←
פורסם בקטגוריה בשר, דגנים וקטניות, ירקות ופירות, על קצה המזלג, שיטות בישול | עם התגים , , , , , , , , , , | 2 תגובות

פתרון התשחץ המדעי-קולינרי לראש השנה

חג שמח! מקווה שנהניתם לפצח את האתגר בין המנות. הנה המושגים המדעיים שהסתתרו בתשחץ וההסבר הקצר שמאחוריהם:

  • צמיגות –  התכונה הפיזיקלית, התנגדות החומר לזרימה, שגורמת לדבש להסתלסל בחוטים ארוכים כשהוא נמזג.
  • חמצן –  הגז שמגיב עם האנזימים שבתפוח מיד לאחר החיתוך, ומוביל לתהליך ההשחרה ההתחמצנות.
  • ג'לטין –  החלבון שמתפרק מהקולגן שבאידרות וראשי הדגים במהלך הבישול, ויוצר את רשת הג'ל הרוטטת שמקרישה את המרק כשהוא מתקרר מתחת ל-15 מעלות.
  • אתילן –  ההורמון הצמחי הגזי שנפלט מפירות מסוימים ומזרז את תהליך ההבשלה של הפירות שסביבו.
  • עוגת דבש –  המאפה החגיגי שמשתבח, מתרכך ומפתח טעמים עמוקים יותר כמה ימים לאחר האפייה, ונשאר עסיסי בשל ספיגת לחות מהאוויר על ידי הסוכרים.
  • גבישים –  המבנים המוצקים שיכולים להיווצר בדבש לאורך זמן, בהתאם להרכב שלו.
  • חומצית – הסביבה, ב- pH נמוך, שבה פיגמנטי האנתוציאנינים שומרים על גוון אדום, כמו בתפוח אדום או ברימונים.
  • דיפוזיה –  תהליך הפעפוע שבו מולקולות הסוכר עוברות מהסירופ המרוכז אל תוך רקמת הפרי, כמו בבישול דלעת מסוכרת.
  • דבש –  מוגדר מבחינה כימית כתמיסה מתוקה רוויה ביתר, מכיל יותר סוכר ממה שהמים מסוגלים להמיס באופן רגיל.
  • פרוקטוז – סוכר הפירות. חד-סוכר מתוק במיוחד שמהווה מרכיב מרכזי בדבש יחד עם גלוקוז.
  • תפוח – פרי החג האייקוני, שמגיע בגווני אדום, ירוק או ורוד בהתאם לזן ולפיגמנטים שבו.
  • פקטין – הרב-סוכר שמצוי בדפנות התאים של פירות וגם בליבת התפוח, אשר משתחרר בבישול ומקריש ריבות ומרקחות.
  • טונה –  דג פעיל מאד במים פתוחים. שריריו עשירים במיוגלובין, החלבון נושא החמצן, אשר נותן לבשרו צבע אדום עמוק.
  • לברק –  דג בעל אורח חיים רגוע יותר, שריריו אינם זקוקים למאגרי חמצן גבוהים ולכן בשרו לבן.
פורסם בקטגוריה חגים | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה