חג החנוכה הוא גם חג הטיגון. מככבים בו מיני בצק מטוגן וטיפים להפחתת ספיגת השמן כמו הוספת אלכוהול לבצק סופגניות, ואפשר לטגן גם קרקר מתנפח או צ'יפס.
אוכל מטוגן הוא טעים. שומן הוא כנראה הטעם השישי בלשון. החיסרון המרכזי? ריחות הטיגון בבית הסגור, שדורשים אוורור בלילות דצמבר הקרירים. נקווה שבקרוב נוכל לטגן ללא ריח.
אוהד שאל: שמתי לב שטיפות מצטברות על פני שטח דלורית חתוכה, וגם חבר אומר שעל פני שטח של מלפפון חתוך – מה הסיבה לכך?
דלורית, מלפפון וקישוא שייכים למשפחת הדלועים. כאשר פירות חברי משפחה זו נפצעים, למשל, על-ידי קילוף או חיתוך, הם מפרישים חומרים שיוצרים מעין גלד מקומי. הגלד אוטם את מקום הפגיעה ומגן על הפרי מפני זיהום של חיידקים ופטריות. החומרים המופרשים נראים כטיפות קטנות, שקופות או כתומות, והם צמיגיים ואף ריריים ודביקים, בייחוד בקישואים. ראו הרחבה בפוסט "קישוא דביק".
אוהד שאל: כשאני מבשל לוביה מושרית במים עם סודה לשתיה, המים משחירים/מסתגלים (סגולים) – האם זו תופעה דומה לחומר שמגיב לחומציות/בסיסיות? והאם אני מאבד ערכים תזונתיים מהלוביה למים הכהים?
אחת המשפחות הגדולות של פיגמנטים (צבענים) בעולם הצומח היא האנתוציאנינים. הם צובעים מגוון של פירות, ירוקת ופרחים בגווני אדום וסגול. כאשר סביבת הפרי חומצית, נראה את הגוון האדום, כמו בתותים, תפוחים, דובדבנים וצנוניות. בסביבה בסיסית הגוון סגול-כחול, כמו בחצילים, אוכמניות וכרוב סגול. זאת, עקב שינוי במבנה מולקולת האנתוציאנין, שגורם לבליעת גלי אור אחרים.
בחלק מהמקרים, הפרי מכיל מולקולות חסרות צבע, פרו-ציאנידינים, אשר עקב חום הבישול מתפרקות ומתקבלים האנתוציאנינים הצבעוניים. כך, למשל, בבישול של חבושים, הם הופכים לוורודים-אדומים.
זנים מסויימים של לוביה מכילים אנתוציאנינים. הם מרוכזים בעיקר בקליפת הזרעים. האנתוציאנינים מסיסים במים, ולכן הצבע עובר אל מי הבישול. הסודה לשתיה גורמת למי הבישול להיות בסיסיים, ולכן הצבע סגול. מעבר לצבעם, האנתוצינינים הם גם נוגדי-חמצון, ובבישול במים מאבדים כמות מסויימת שלהם למים.
ראו גם "תפוח שלכת, רימון שלכת" ו- "סלט פירות סתוי: חבושים וגויאבה". להמשיך לקרוא
אחד הדברים שמשמחים אותי הוא נקודות מפגש בין תחומי עניין שלי, למשל, פטנטים ואוכל. לכן, עקבתי בעניין אחר החלטת המועצה האמריקאית לסימני-מסחר (Trademark Trial & Appeal Board (TTAB)), בעניין זכות הציבור האמריקאי להשתמש בשם הגבינה השוויצרית גרוייר.
גרוייר היא גבינה צהובה קשה, שמקורה במחוז גרוייר בשווייץ, ומיוצרת זה מאות שנים באיזורים מסויימים בשווייץ ובצרפת. היא בעלת מרקם חלק וייחודי כשהיא ניתכת, מה שעושה אותה מתאימה במיוחד למאכלים המבוססים על גבינה מותכת, כמו פונדו. הדרישה הגדולה לגרוייר מייקרת אותה, כמובן, לעומת סוגים אחרים של גבינות. אפשר לייצר גבינות בתהליכים דומים במקומות אחרים, אך האם מותר לקרוא לגבינות אלה בשם "גרוייר"?
"ניתוח לב פתוח" (נל"פ) הוא מדור בו ננתח מתכונים שונים ונבין את ההסבר המדעי מאחורי הוראות ההכנה.
גספצ'ו הוא מרק עגבניות קר על בסיס של לחם ושמן-זית, חומץ ושום. מקורו באנדלוסיה, ספרד. כיוון שהוא מכיל גם מלפפונים, פלפלים ובצל, יש המכנים אותו "סלט נוזלי". לפני שהגיעו העגבניות לאירופה, קדם לו הגספצ'ו הלבן (גספצ'ו בלנקו או אחו בלנקו), שמכיל את אותם מרכיבים, רק ללא העגבניות. הגספצ'ו דליל יותר ממרק דומה בשם סלמורחו, salmorejo, שמכיל יותר לחם ושמן-זית, ועגבניות בלבד, ללא ירקות אחרים.
ישנם מתכונים רבים מספור לגספצ'ו. המתכון הבא והווריאציות שאחריו, הם מהספר של ג'אנט מנדל, Cooking in Spain (*). ההצעות לשיפור הטעם הן של קנג'י לופז-אלט מ- Serious eats.
1) משרים שתי פרוסות לחם, ללא הקרום, במים.
את הגספצ'ו המקורי מכינים עם פרוסות של לחם יבש. יש מתכונים שמשתמשים בפירורי-לחם. בעיני הוא טעים מאד עם חלה. ההשריה מרככת את הלחם וכך קל יותר לרסק אותו (ראו שלב 4). הלחם מסמיך את המרק ונותן לו מרקם קטיפתי. להמשיך לקרוא
פתגם זה הוא חלק מסדרת 'פתגמים אכילים' – פתגמים וביטויים בעברית הקשורים לאוכל, לאכילה ולבישול. לרשימת הפתגמים האכילים.
התשובה "הכל דבש!" לשאלה "מה נשמע?" פירושה שהכל לא "רק" טוב, אלא אף מצויין. המילה "דבש" עמוסת משמעויות נעימות וחיוביות.
האיחול "שנה דבש" מכוון לתקוותנו לשנה טובה, מתוקה, חיובית, זהובה, מחממת, ובריאה.
מהזווית המדעית, דבש הוא מאכל מרתק ורב-גוני.
איזה דבש נוסיף השנה לתפוח שלנו? המגוון עצום: אקליפטוס, הדרים, פרחי בר, זעתר, ליצ'י, תלתן, שיזף, אבוקדו, פרחי שדה. על טעימות דבש והסתכלות אחרת על הטעמים, הריחות והצבעים של המאכל המיוחד והמגוון הזה, תוכלו לקרוא פה, ועל גלגל הטעמים של הדבש, גם פה.
מדוע דבש מסתלסל כאשר יוצקים אותו? על התכונות הפיזיקליות של הנוזל הצמיגי הזה, תוכלו לקרוא פה.
על הבשלת הטעמים בעוגות דבש, תוכלו לקרוא פה.
ועל ההרכב הייחודי שלו, שגורם לדבש להתגבש וגם לפעול נגד חיידקים, תוכלו לקרוא פה ופה.
שתהיה לכולנו שנה דבש!
הקיץ הוא הזדמנות נהדרת לבשל בחוץ, בעזרת אנרגית השמש. קל לבנות תנור סולרי – קופסא הלוכדת את חום השמש ומשתמשת בו לחימום מזון, בבית, בטיול או בקמפינג.
אפשר, למשל, להכין פיצה-פיתה או סמור'ס, סנדביץ' של ביסקוויטים במילוי שוקולד ומרשמלו מותכים, שבדרך-כלל מכינים במדורה. מקורו בארה"ב, ושמו, S’more, הוא קיצור של Some more, כיוון שהוא כל-כך טעים שמיד מבקשים עוד אחד.
1) מכינים את התנור הסולרי: משתמשים בקופסת קרטון בעלת מכסה המחובר אל בסיסה, כמו קופסת נעליים נפתחת . מצפים בנייר אלומיניום את הבסיס ואת הצד הפנימי של המכסה. על המכסה להישאר פתוח בזווית של 45 מעלות בערך. תומכים בו בעזרת מקל, קשית או שיפוד. לשיפור פעולת התנור, אפשר לכסות את קרקעית הקופסא בנייר בריסטול שחור, ולהוסיף נייר עיתון מגולגל בדפנותיה. להמשיך לקרוא
"סוף הוא תמיד התחלה". סופה של שנה ותחילתה של שנה חדשה הן הזדמנויות לשלב סיכום של העבר עם מבט אל העתיד. שילוב מוצלח שכזה הגיע השנה מסדרת השוקולדים המעניינת של "שוקולד אתוס". השוקולד משווק על-ידי A Fresh Look, ארגון ללא מטרת רווח של חקלאים שמנסים להפנות זרקור אל עבר יתרונות ההנדסה הגנטית בחקלאות. הסיסמא של שוקולד אתוס היא שהדבר היחיד שעדיף על-פני שוקולד עכשיו, הוא שוקולד לתמיד. השוקולדים שלהם הם מחווה לשיטות ההנדסה הגנטית, אשר הודות להן, הצליחו מדענים וחוקרים להציל יבולים שלמים מכליה, וצפויים לשפר ולשמר צמחים נוספים בהמשך. בעזרת חידושי הביוטכנולוגיה, אפשר להאכיל מיליוני אנשים ולהגן על המשך קיומם של גידולים אשר נמצאים בסכנת הכחדה.
שוקולד אתוס מוכן מפולי קקאו מהרפובליקה הדומיניקנית ומסוכר שהופק מסלק-סוכר, והוא מגיע בארבעה טעמים, כל אחד מהם נותן זווית אחרת על תפקיד הביוטכנולוגיה והמזון מהונדס גנטית בימינו. להמשיך לקרוא
פתגם זה הוא חלק מסדרת 'פתגמים אכילים' – פתגמים וביטויים בעברית הקשורים לאוכל, לאכילה ולבישול. לרשימת הפתגמים האכילים.
פירוש הביטוי "הדובדבן שבקצפת" הוא הטוב מבין הטובים, למשל, האירוע הטוב ביותר בשרשרת אירועים טובים שקרו, או הפתעה נעימה שקרתה בהמשכו של יום מוצלח. לא די שהקצפת שעל העוגה, או הגלידה, היא נהדרת בפני עצמה, הרי הדובדבן שמקשט אותה מלמעלה מוסיף לחגיגה ומשדרג את הקינוח כולו. כך שבעברית, הביטוי הזה מדגיש שכבות-שכבות של דברים טובים.
ביטויים מקבילים בשפות אחרות חוגגים באופן צנוע יותר, ומתייחסים בנפרד או לדובדבן או לקצפת, אך לא לשניהם באותו ביטוי. למשל, מצד הדובדבן, מדברים באנגלית ובצרפתית על "הדובדבן שעל העוגה" או "הדובדבן שמעל" (the cherry on the cake (or on top), la cerise sur le gâteau ). ומצד הקצפת, באנגלית מתייחסים לציפוי שעל העוגה (the icing on the cake) .
"ניתוח לב פתוח" (נל"פ) הוא מדור בו ננתח מתכונים שונים ונבין את ההסבר המדעי מאחורי הוראות ההכנה.
קלפוטי (clafoutis) היא עוגת דובדבנים ממחוז לימוזן (Limousin) במרכז צרפת, המורכבת מדובדבנים שחורים בשלים ומתוקים ומבלילה דלילה. המתכון הבא לקוח מהספר French(*).
1) שמים בקערה 450 גרם דובדבנים, מגולענים או לא, 2 כפות קירש או ברנדי פירות או לחלופין 1 כף מיץ לימון, וכף אחת אבקת סוכר. משהים לשעה-שעתיים.
בנזאלדהיד
הטיעון בעד השארת הגלעינים בדובדבנים הוא שהגלעינים המתבשלים מעשירים את הטעמים והריחות של העוגה, הודות לנוכחות בנזאלדהיד, מולקולה ריחנית, נדיפה, שנמצאת בגלעינים ומהווה רכיב מרכזי בניחוח פירות ורדניים, כמו דובדבנים, משמשים ואפרסקים. בניסוי השוואתי ביתי, בו הכנו קלפוטי מגולען ולא-מגולען, לא מצאנו הבדל משמעותי בין שתי העוגות. ההעדפה היתה בעד גילעון, שעושה את האכילה נעימה יותר. אפשר להיעזר לשם כך במכשיר ייעודי או במקל צ'ופסטיק חד-פעמי מעץ.
האלכוהול או הלימון, והסוכר, נספגים בפירות ומעשירים את טעמם, ומאזנים מתיקות וחמיצות. ישנם מתכונים בהם מדלגים על שלב זה.
צבעם העמוק של הדובדבנים מתקבל הודות לאנתוציאנינים, פיגמנטים מסיסים במים, שנותנים לפירות רבים את צבעם האדום, כאשר סביבת הפרי מאד חומצית, או את צבעם הכחול-סגול, בסביבה יותר בסיסית. להמשיך לקרוא
הוובינר הבא של החברה האמריקאית לכימיה ישודר ביום חמישי 14.2.19 ויוקדש לכימיה של השוקולד.
