שתי ידיעות עליהן קראתי לראשונה בבלוג של ג'יימס שנאבל "ג'יימס והתירס הענקי":
א. פפאיה עמידה לוירוסים, אך לא למאשטות
בשנים 1992-1998 הותקפו מטעי הפפאיה בהוואי על-ידי הוירוס papaya ringspot virus (PRSV) והיבול צנח בכמעט מחצית. וירוס זה נישא על-ידי כנימות וגורם למות עצי הפפאיה. חוקרים מהאוניברסיטאות הוואי וקורנל הצליחו לפתח זני פפאיה עמידים לוירוס, על-ידי כך שהחדירו גן המבטא חלבון מסוים ממעטפת הוירוס אל תוך גנום הפפאיה. כתוצאה מכך, התקבלו עצי פפאיה המכילים פחות וירוסים מאשר עצי הפפאיה ה"טבעית", והשמדת היבולים נעצרה.
זרעי הפפאיה המהונדסים משווקים החל מ- 1998 והודות ליבולים העמידים חזר ענף הגידול הזה לשגשג. מלבד העמידות ל- PRSV, הפירות המתקבלים מהעצים המהונדסים זהים לגמרי לפירות העצים שלא עברו התערבות גנטית, אך הם אינם זכאים להיקרא "אורגניים".
כדי להצליח לגדל בכל-זאת פירות בעלי התואר הנכסף, למשל עבור השוק היפני, שם מתנגדים בכל תוקף לגידולים מהונדסים גנטית, נוקטים חלק מהמגדלים ב"שיטת חיסון העדר": מקיפים מטע "אורגני" בחומת הגנה של עצים מהונדסים עמידים, המגנים על העצים הפנימיים מפני התקפת המזיקים.
כך או כך, הוויכוח המתלהט בנושא הגידולים המהונדסים גנטית אינו כולל חלוקת פרחים: בשבוע האחרון הותקפו שלושה מטעי פפאיה בהוואי באכזריות רבה בעזרת מאשטות. אלפי עצים נכרתו והושחתו, ונגרם למגדלים נזק של מאות אלפי דולרים. זהו האירוע האלים השלישי בשנה החולפת המופנה כלפי המטעים המהונדסים.
ונקודה למחשבה, שהעלה מגדל פפאיה בתגובה לכתבה בנושא: "מדוע זה אנשים רוצים את הטכנולוגיות החדישות ביותר בשביל הטלפונים הסלולריים והמכוניות שלהם, והחיים בכלל, אך הם עדיין מצפים שאעשה חקלאות בדיוק כמו שסבא שלי עשה?"
ב. מכוננה או מכואננס (ריצ'רד סקרי חשב על זה קודם…)
המגזין wired.com מדווח שמדענים מברזיל פיתחו שיטה לשימוש בסיבים מצמחים כמו בננה או אננס, המכונים סיבי ננוצלולוז, ליצירת פלסטיק חזק פי-4 וקל ב- 30% מזה שמפיקים כיום מחומרים מבוססי דלק. שימוש בסיבים אלה בתעשיית הרכב יכול להקטין משמעותית את משקלם של כלי-הרכב. סיבי הננוצלולוז גם עמידים לחום, דלק ומים, ומתאימים לבניית לוח המחוונים, הפגוש ופאנלים במכונית. בהיותם מבוססים על צמחים, הם מתפרקים מעצמם עם הזמן, וניתן לערבב אותם עם חומרים נוספים לקבלת מיני פלסטיק מחוזק.
תאית (צלולוז) היא רכיב מרכזי בדפנות התאים של צמחים. סיבי הננוצלולוז מתקבלים מבישול של העלים והגבעולים במתקן הדומה לסיר לחץ, עד שמתקבלת אבקה המזכירה טלק. סיבים אלה כל-כך זעירים, שניתן לדחוס 50,000 מהם לקוטר של שערת אדם.
בשלב זה מתמקדים החוקרים בהחלפת חלקי הפלסטיק במכוניות בפלסטיק הננוצלולוז החדש, אך ייתכן שבעתיד יפנו את מרצם גם כלפי חלקי הפלדה והאלומיניום ברכב.
אז להשקיע בבננה או באננס 🙂
גם וגם!
פינגבאק: חדש, חדיש ומחודש | מדע בצלחת