פתגם זה הוא חלק מסדרת 'פתגמים אכילים' – פתגמים וביטויים בעברית הקשורים לאוכל, לאכילה ולבישול. לרשימת הפתגמים האכילים.
הפסוק "טוֹב פַּת חֲרֵבָה וְשַׁלְוָה בָהּ מִבַּיִת מָלֵא זִבְחֵי רִיב" (משלי י"ז, א') מדבר על כך שעדיפה צניעות על-פני גאווה והתהדרות, כוונה אמיתית על-פני ראוותנות, נועם הליכות על-פני רהב ורדיפת כבוד. פירוש אחר הוא שעדיף לחיות בבית עני ואוהב מלחיות בבית עשיר ומסוכסך (תודה לקורא גד).
מילולית, הוא מתייחס למנהג הקרבת הקורבנות בבית-המקדש ולכך שעדיף להקריב קרבן פשוט ודל בנעימות, מאשר להביא קרבנות יקרים ונחשבים יותר אך לעשות זאת תוך הסתכסכות עם אנשים אחרים או התנשאות עליהם. רבי משה דוד ואלי (רמ"ד) מציין שכאשר אדם מתמלא גאווה על כך שהוא עובד את ה' בהידור, תוך הקרבת קורבנות יקרים או רבים, הוא עלול לזלזל באילו אשר מקריבים קרבן צנוע יותר, או אף לא מקריבים כלל.
פת היא פרוסת-לחם, ונחשבת מנה צנועה. מי שחולק את פיתו עם אחרים נוהג בנדיבות.
פת חרבה היא פרוסת לחם יבשה, ללא שמן או תיבול.
וכנאמר בשירה הידוע של נעמי שמר, "האורח", אפשר בהחלט לקבל פני אורח עם פת במלח. האווירה החמה והנדיבה היא זו שתקרב את הלבבות. הנה בביצוע הידוע של "הכל עובר חביבי".
מדע בצלחת - לגלות את העולם טעם אחר טעם 
תודה
מאז ומעולם משתמש. בפתגם הזה
חרב(ה) זה פשוט יבש(ה), לכן לחרוב קוראים חרוב (יש גם סברה שבגלל שהוא דומה לחרב)
אני הבנתי את הפתגם כך שעדיף לחיות בבית עני ואוהב מלחיות בבית עשיר ומסוכסך.
תודה רבה. הגיוני מאד. הוספתי את הפירוש הזה בפוסט.
וואו כמה רלוונטי
אכן.
🙂 תודה יקרה וניכר שדרשת הרבה במונחים אולם, זבחי ריב הם אלגוריה לקרבנות ויש מקום לראות את הדברים כפשוטם, כמו שרשם גד למעלה. שמחה עדיפה על ריב ואפילו אם היא באה בתוך עוני חומרי.
אז שירבו השמחות מסביב לשולחנות
ואגב, המילה מסיבה היא מלשון לסוב סביב, סביב השולחן, סביב המעגל. תודה כרגיל ושיהיה לבריאות