פתגם זה הוא חלק מסדרת 'פתגמים אכילים' – פתגמים וביטויים בעברית הקשורים לאוכל, לאכילה ולבישול. לרשימת הפתגמים האכילים.

הביטוי "יין ישמח לבב אנוש" בא להלל את שתיית היין. מקורו בתהילים ק"ד, ט"ו:

וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב-אֱנוֹשׁ, לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן; וְלֶחֶם – לְבַב-אֱנוֹשׁ יִסְעָד.

הוא מצוטט בתלמוד הבבלי, מסכת פסחים, ק"ט, א':

שנאמר "ושמחת בחגך", במה משמחם? ביין. רבי יהודה אומר: אנשים בראוי להם ונשים בראוי להן. אנשים בראוי להם – ביין, ונשים במאי? תני רב יוסף: בבבל – בבגדי צבעונין, בארץ ישראל – בבגדי פשתן מגוהצין. תניא רבי יהודה בן בתירא אומר: בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר שנאמר "וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלהיך", ועכשיו שאין בית המקדש קיים, אין שמחה אלא ביין, שנאמר "ויין ישמח לבב אנוש".

היות היין והבשר סמלים לשמחה הובילה לטביעת הפתגם "אין שמחה אלא בבשר ויין".

יין היה אחד המשקאות העיקריים בימי קדם, יחד עם המים והחלב. יוחנן בן יעקב, במאמרו המעניין על היין בתרבות היהודית, "להיות לגפן אדרת: יין ישמח לבב אנוש", (המשכו של "להיות לגפן אדרת: כרם היה לידידי") מספר שמקור האיחול "לחיים!" בנוהג העתיק להרעיל את יין היריבים או הנידונים למוות, ומטרת השקת הכוסות לפני השתייה הייתה לערבב את היין שנמזג לכוס האורח עם זה שבכוס המארח, כדי לוודא שהיין אינו מורעל.

בתרבות היהודית, שתיית יין – במידה – מלווה את השבת ואת החגים השונים. בפורים מותרת שתייה רבה יותר, "עד דלא ידע", ובפסח שותים לפחות ארבע כוסות. חג שמח!