דניאלה שאלה: מחלב הוא תבלין מאד יקר. העיראקים משתמשים בו המון לעוגיות. לטיפול באבנים בכליות, קניתי ושתיתי ואחרי כן גם לעסתי את הגרעינים שהם מרירים במקצת. אמר לי בעל חנות תבלינים שאלה זרעי הדובדבן. אני מתלבטת אם כדאי להשתמש בהם או לא. האם קמצוץ זרעי דובדבן חלוט במים שלוש פעמים ביום יכול לגרום נזק? באינטרנט יש פרסום מאד אוהד לגלעיני המשמש ואף אחד לא כותב שזה מכיל ציאניד. האם יכול להיגרם נזק משימוש באפיה של ה"תבלין" הזה? גיסתי משתמשת בו המון!

מחלב הוא תבלין שמקורו בזרעי הפרי של עץ המחלב  Prunus mahaleb. הוא שייך למשפחת הוורדניים, עליהם נמנים גם דובדבנים, תפוחים, אגסים ושסק. יש המכנים אותו דובדבן חמוץ. הפירות קטנים ולפי הדיווחים טעמם מתקתק-מריר. בעץ המחלב מקובל להשתמש ככנה לעצי דובדבן או להפקת התבלין.

הרכבה היא פעולה שבה מרכיבים ענף של עץ אחד, הרוכב, על גזע של עץ אחר מאותה משפחה, הוא הכנה. מתקבל עץ משולב בעל תכונות של שני חלקיו, שבו בדרך-כלל הכנה תורמת יציבות ועמידות והרוכב תורם פירות טובים.

בוורדניים כמו משמש, דובדבן ומחלב, בתוך ציפת הפרי ישנו גלעין גדול קשה, שמגן על הגרעינים הרכים שבתוכו. כדי להכין את התבלין מחלב, מחלצים את הגרעינים מתוך הגלעינים וטוחנים אותם לאבקה או כותשים אותם. בכתישה ובבישול, כלומר – כאשר מפרקים את רקמת הגרעין ומאפשרים למולקולות נדיפות להשתחרר ממנו – עולה ניחוח מיוחד, שקדי, דובדבני, שמתחזק בחימום. הריח חזק ומרוכז ולכן משתמשים בכמויות קטנות, לתיבול של עוגיות ומאפים מלוחים ומתוקים, כמו לחם, כעכים ומעמול, ובתבשילים שונים. השימוש בו נפוץ באיזור המזרח-התיכון והסביבה, בין השאר בטורקיה, סוריה, לבנון, עיראק, איראן, ויוון. גם ברמת-הגולן ישנם מעט עצי מחלב.

ברפואה העממית משתמשים במחלב (זרעים, גלעינים ופירות) לטיפול במגוון מחלות וסימפטומים, כמו מחלות כליה, שיעולים, קוצר נשימה, סוכרת, בעיות עיכול, חיזוק מערכת החיסון וכן כאפרודיזיאק. כמו-כן, מזהירים שהוא עלול להזיק להריון.

הפרי לא נפוץ באופן מסחרי, אם כי לפי מחקר של קבוצה איטלקית מ- 2016 [1] , הוא בעל ערך תזונתי רב ומכיל פוליפנולים, אנתוציאנינים ברמות גבוהות, פלבנולים, ונגזרות של חומצה קומארית שגם הן ממשפחת הפוליפנולים.

אשר לגרעין, ממנו מכינים את התבלין, טעמו מריר, בדומה לגרעיני השקדים המרים. מרירות הגרעינים מרמזת על כך שהם עלולים להכיל גם ציאנוגנים, חומרים שמהם יכול להשתחרר ציאניד, בצורת מימן צאנידי, כמו בפירות של הצמחים הקרובים שקדים מרים ודובדבנים. חומרים מרים בדרך-כלל מיוצרים על-ידי הצמחים כאמצעי אזהרה לבעלי-חיים שלא לאכול אותם פן יבולע להם.

כיום, יש מעט מאד מידע לגבי ההרכב הכימי של הגרעינים, והמעט הידוע אינו מספיק כדי להסביר את ההשפעות המיטיבות של המחלב, עליהן מדווחים המשתמשים והמרפאים. מספר מחקרים (מחקר טורקי מ- 2012, [2] ומחקר סעודי מ- 2014 [ 3]) דיווחו שהזרעים עשירים בחומצות שומן לא-רוויות, כמו חומצה אלפא-אלאוסטארית, חומצה אולאית וחומצה לינולאית שנחשבות מיטיבות לבריאותנו. חומצה אולאית היא חומצת השומן העיקרית בשמן זית. כמו-כן, נמצא [4] שהזרעים וגם קליפת העץ, מכילים קומרין, חומר בעל תכונות נוגדות דלקת ונוגד קרישה. קומרין הוא בעל טעם מריר וניחוח וניל, וסביר שגם הוא תורם לטעם המר של הגרעינים.

הכנה רפואית מקובלת היא להשרות את הגרעינים במים למשך יום או יומיים ולשתות את המים. בעת ההשרייה, חומרים מסיסים במים יוצאים מהם אל המים. לגבי החומרים שהוזכרו למעלה, מימן ציאנידי מסיס במים וקומרין לא כל-כך מסיס. גם חומצות-השומן פחות מסיסות במים. לאור מיעוט המידע, אינני יודעת אילו הם החומרים המסיסים המיטיבים.

לגבי תדירות השתיה – הזכרת שתיה שלוש פעמים ביום. כדאי להתייעץ עם בעלי נסיון ברפואה העממית, ולשים לב לתחושות ולשינויים בגוף, שכן כאמור אין מידע רשמי על ההרכב הכימי ועל המינונים המומלצים. אינני יודעת לאילו השפעות יש לצפות. עם כל שינוי חריג יש כמובן להפסיק שימוש ולפנות לייעוץ רפואי.

 לאור השימוש הנרחב במחלב לאורך כל-כך הרבה שנים במקומות רבים, ייתכן שריכוזי ציאניד שבו, ככל שקיים, נמוכים, ובכמויות קטנות גופנו יכול להתמודד איתם. ייתכן גם שהרכב וריכוז החומרים המיטיבים שבו משמעותית בהרבה. לגבי השימוש בו כתבלין במאפים, סביר שבתהליך ההפקה שלו, שכולל כתישה וייבוש, חלק מהחומרים הנדיפים, כגון מימן ציאנידי, מתנדפים, ורוב האחרים מתנדפים בזמן האפיה, וממילא משתמשים מראש בכמות קטנה.

מוסיפה:

יש לזכור שכמות החומרים הפעילים בצמחי מרפא אינה קבועה, ומשתנה מעונה לעונה, משנה לשנה, ממקום למקום. ישנם מינונים שהם בעלי השפעה טובה ומינונים אחרים בעלי השפעה מזיקה. רעלים מסויימים מתחילים להשפיע מעל סף מסויים או לאחר צריכה ממושכת. זה נכון לגבי כל חומר, כולל מים – ישנה כמות מים שחשוב לצרוך ביום, אך כמות גדולה מדי תגרום להרעלת מים.

בנוסף, בכל צמח יש מגוון של חומרים, רובם אינם ידועים לנו, ותיתכן גם אינטרקציה ביניהם – מיטיבה יותר או פחות. זאת, בניגוד לתרופות המודרניות, שבהן יש חומר פעיל אחד ידוע, בריכוז ידוע וקבוע. גם לא תמיד צפויה ההשפעה של צמח מסויים על המצב הרפואי הספציפי של אדם מסויים.

בתחום הרפואה העממית נאסף מידע רב-ערך על צמחים רבים ברחבי העולם במשך מאות שנים, תוך ניסיון וטעיה. יש גם ישנן מספר תרופות "רשמיות" אשר הוכנו לאחר זיהוי חומר פעיל בצמח שנמצא בשימוש ברפואה העממית. דוגמא היא דיגוקסין, תרופה לטיפול באי-ספיקת לב והפרעות בקצב הלב, שמופקת מצמח האצבעונית, דיגיטליס. למרבה הצער, ידע רב על עולם צמחי המרפא אינו מתועד או עובר לדורות הבאים, ואבד ואובד.

אם כן, לאור החשש מרעילות ומהשפעות בין חומרים וחוסר היכולת לעקוב אחרי מינון ידוע, אזי אם אין הנחיות ממישהו מוסמך מומחה לגבי אופן השימוש והמינונים הנדרשים, כדאי להפעיל שיקול דעת ולהיזהר כאשר משתמשים בתרופות לא מוכרות מצמחים. כמובן, אם מופיעות תופעות לוואי, להפסיק את הצריכה ולפנות לייעוץ רפואי. וכמו במצבים אחרים בחיים, אם יש חשש,  עדיף להמנע.

לקריאה נוספת:

[1] Federica Blando et al., Polyphenolic composition and antioxidant activity of the under-utilised Prunus mahaleb L. fruit, J Sci Food Agric  2016;96(8):2641-9

[2] Alma Mehmet et al., Chemical Composition of Seed Oil from Turkish Prunus mahaleb L, Analytical Chemistry Letters 2012; 2(3):182-185

[3] Hassen Mohamed Sbihi et al., Characterization of white Mahlab (Prunus mahaleb L.) seed oil: a rich source of α-eleostearic acid, J Food Sci  2014;79(5):C795-801

[4] Mahaleb Cherry Posted by cahnrs.webteam, November 13, 2013