פתגם זה הוא חלק מסדרת 'פתגמים אכילים' – פתגמים וביטויים בעברית הקשורים לאוכל, לאכילה ולבישול. לרשימת הפתגמים האכילים.

הביטוי "רך כחמאה" מתאר אדם עדין, רחום, רך לבב, או מישהו שקל לשכנע אותו ולהשפיע עליו; או, בעולם הפיזי, מצב או מרקם של חומרים רכים מאד, קלים לעיבוד ולעיצוב ללא מאמץ; פעולה קלה מתארים כ"העברת סכין בחמאה".

המצב הזה בחמאה בעצם מתרחש בטווח טמפרטורות צר מאוד, סביב 18-22 מעלות צלסיוס.

לחמאה בטמפרטורת החדר אין מבנה גבישי קשיח ואחיד, כמו לקרח. היא מורכבת מרשת תלת-מימדית של גבישי שומן מוצקים שכולאים בתוכם שומן נוזלי ומים. המבנה המעורב הזה נותן לה תכונות של חומר פלסטי – היא מספיק יציבה כדי לשמור על צורתה, אך מספיק גמישה כדי לשנות אותה תחת לחץ קל.

תחת הפעלת כוח, כמו לחיצה עם האצבע או מריחה עם סכין, הקשרים החלשים בין גבישי השומן של החמאה נשברים זמנית, והצמיגות של החמאה יורדת באופן דרסטי ככל שמפעילים עליה יותר כוח. תופעה זאת מכונה "דילול בגזירה",  Shear Thinning או "פסאודו-פלסטיות". במצב כזה, החומר הופך לזורם ורך יותר דווקא בזמן שלוחצים אותו, ומכאן תחושת החלקלקות של החמאה.

התנהגות דומה יש לקצפת שיוצאת ממיכל או לקטשופ שיוצא מהבקבוק (ראו "איך נוצרת קצפת").

הודות לתכונת הפלסטיות שלה, חמאה הפכה לחומר גלם לפיסול. במסורת הטיבטית, נזירים מפסלים חמאת יאק כחלק מחגיגות השנה החדשה, לוסאר, ויצירותיהם מסמלות את הארעיות של החיים. הם עובדים בחדרים קפואים וטובלים את ידיהם מדי פעם במי קרח כדי למנוע מחום גופם להמיס את החומר.

באירופה של המאה ה-16, חמאה שימשה להפגנת עושר ועוצמה פוליטית. שפים בחצרות המלוכה נהגו לפסל דמויות ענק של פילים, אריות וגיבורים מיתולוגיים מגושי חמאה מסיביים כדי לעטר את שולחנות הנשף.

בארה"ב המדיום הפך לפופולרי מאוד החל מהמאה ה-19 בירידי-המדינה החקלאיים, שם נהוג לפסל פרות בגודל מלא, דמויות היסטוריות או סצנות כפריות כדי לחגוג את תעשיית החלב המקומית.

היום אפשר למצוא פסלי חמאה בעיקר באירועי יוקרה, בתחרויות שפים בינלאומיות ובעיצוב מרכזי שולחן בבופה של בתי מלון ואירועים חגיגיים. עבור פסלים גדולים, משתמשים בשלד פנימי עשוי מתכת, עץ או רשת תיל,  שנושא את משקל החמאה. בשנים האחרונות, עוברים פסלים רבים להשתמש במרגרינה, שפחות רגישה לחום הידיים.

*

אנשים שהם רכים כחמאה, כדאי מאד שישמרו על עצמם, בעזרת חוסן פנימי ומעטפת תמיכה חיצונית, בדומה לחמאה. המבנה הייחודי של החמאה נותן לה עמידות נגד קלקול מיקרוביאלי ומאפשר לשמור אותה מחוץ למקרר למספר ימים (קרים) – מכיוון שמעט המים שבה מפוזרים במיליארדי טיפות זעירות שמבודדות זו מזו בתוך רשת השומן הרציפה, לחיידקים קשה מאוד "לטייל" ביניהן ולשגשג.

מצד שני, החמאה רגישה לחמצן ולאור, שמובילים לחמצון של השומנים ולטעם מעופש. בנוסף, המבנה שלה מאפשר ספיגת ריחות מהסביבה, שכן מולקולות הריח מסיסות בשומן. לכן מומלץ לשמור אותה בעטיפת האלומיניום המקורית שלה. נייר זה מצופה בשכבת הגנה של שעווה או פוליאתילן, שחוסמת קרינת אור וחדירת חמצן.

אפשר גם להקפיא חמאה, ולהפשיר יום במקרר או לגרר אותה, קפואה, לתוך הבצק.